קצד

ויש גמור, א"כ כל העבודה דחול אין יכול להיות רק לאכפיי', כי מאחר שההמשכה וההתגלות <49>

ּ הוא מבינה אשר היא מקור להיות דינין מתערין כו' א"כ א"י להיות העבודה בבחי' אתהפכא לגמרי, כ"א העלאת מ"ן בבחי' אתכפיא לבד, וזהו מפני שבששת ימי המעשה נמשך הכל ע"י השתלשלו' אורות בכלים כו', אבל בשבת דנטלא מבי אבא שיש התגלות הארה למעלה מהשתלשלות מבחי' חכ' אשר והחכ' תחי', וכתי' ימותו ולא בחכ'^סג שלא הי' שם שבירה כלל, ומחמת בחי' זו יכול כאו"א למסו"נ על קדה"ש בלי שום טעם ודעת רק מפני שבבחי'^סד חכ' שבנפשו אין שום מקום לסט"א לאחוז כלל, לכן בשבת דנטלא מבי אבא הארת החכ' יכול להיות העלאת מ"ן בבחי' אתהפכא, ולפ"ע אתעדל"ת אתעדל"ע מן בחי' שלמעלה מהשתלשלו' ג"כ התגלות אורות לבד להוליד נשמות חדשות, אבל יו"ט שחל להיות בחול עיקר ההמשכה מאימא דרך השתלשלו' רק בהעלם^סה יש בה הארה מבחי' יסו"א, לכן נק' מקרא קדש כו', ומכ"ז מובן איך שע"י היראה דוקא יכולים לבא לבחי' קדש עילאה ולא ע"י אהבה, ונמצא כי בינה יתירה יש בבחי' אשה יראת ה' יותר מבאיש בחי' זכר חסדו^סו כו'.

קיצור. החכ' והמל' שניהם נק' חכ' ויו"ד ויראה ועבד, רק בחול הוא השתחואות העבד בחוץ ובשבת עולה לפנים, והכח ע"ז הוא דנטלא מבי אבא הארת החכ' במל', והעבודה היא בבחי' אתהפכא כו', ולכן מובן שבינה יתירה יש בבחי' היראה כו'.

(והנה כ"ז הוא בכל המועדים שנק' מקרא קדש כנ"ל, אבל נוסף עליהם חה"ש שבו ניתנה תורה^סח שזהו לבד היו"ט דחה"ש, שהרי מועד דחה"ש הוא שהוא יום החמשים^סט, וכמ"ש בזהר בענין ז' שבועות שהם ז"נ^ע ויום החמשים הוא הטבילה^עא, ומה שניתנה תורה זהו היחוד המשכת הטיפה, ולכן הכל מודים שמ"ת הי' בשבת^עב, והיינו כשם ששבת הוא מוחין דאבא כך בחי' התורה היא ג"כ המשכת

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org