חושן ואפודרכו ותמונתו ושתי טבעות זהברכז כו' וכדומה בכל פרטי המצות, א"כ הנושא וסובלן הוא הלבנוניות שבגלגלתא שז"ע המצות בחי' תרי"ג ארחין דגלגלתא שעצם לובן שבגלגלתא א"א לבוא לידי גילוי עכשיו בעוה"ז כ"א שע"י פי' וביאור התורה מתגלה מן המצוה כמו י"ב לחמים שבשבתרכח שהוא בחי' התגלות ע"ק, משא"כ עצם המצוה וכמארז"ל שכר מצוה בהאי עלמא ליכארכט, כי שכר מצוה היא המצוה עצמהרל שזה א"א לבוא בהתגלות עכשיו כ"א לע"ל, רק בחי' שמחה של מצוה הוא המתגלה גם עכשיו ע"י אהרן כהנא רבא בחי' שושבינא דמטרוניתא שהוא מז' רועיםרלא המפרנסי' נש"י בחי' שמחה של מצוה כו'.
קיצור. השושבין הוא מהיכל המלך, כי מפני רוממות המלך נופל פחד עצום צריכי' לשושבין שיהי' לעזר וסעד, והוא אהרן נצח דאבא ועי"ז נמשך שמחה ש"מ כי המצוה שרשה גבוה לבנוניות שבגלגלתא, וא"א להיות נמשך בעוה"ז כ"א הארה וזהו שש"מ כו'.
(יב) והנה ענין הרועה הרועה צאן במרעה טוב, אין פירושו שנותן משל עצמו כ"א הוא הוא הבוחר עשבים טובים למרעה, אבל עצם העשבים הם של בעל הצאן כו', ועד"ז יובן דכתי' ונתתי עשב בשדך לבהמתךרלב, שהעשב הוא מן שדך, ועכ"ז הרועה הוא הנותן. והענין הוא דהנה עשב הוא בחי' המשכת הדעתרלג בנשמות דזרע בהמהרלד, והיינו נשמות דבי"ע, והוא כי עשב הוא ע"ב דחכ' ושין הם ג' מדותרלה, ולכן נק' המשכת הדעת כי הדעת מזווג חו"ברלו, ואמנם הנה המשכה זו זהו ע"י אמירת קדוש שאומרים המלאכים ונשמות כמ"ש מזה בת"א בד"ה ואלה