כמו עורות עבודיםטו שבתחלה אינם ראוים לכלום וע"י עבודה הם מתתקנים שהם ראוים למלאכה וא"כ למה צריכים לעבודה הלא ארז"ל כשבקשו המלאכים את התורה השיבו להם כלום יצה"ר יש בכםטז, ועוד שהם נבראו מששת ימי בראשיתיז שיעמדו בביטול גדול לאלקות וגם אין להם דבר המונע ומעכב וא"כ למה צריכים לעבודה, ובאמת מצינו שיש להם עבודה שהרי הם אומרים ג"פ קדוש בי"ב שעות היוםיח, שאומרים פעם אחת קדוש ועומדים ד' שעות בביטול, אך הענין דהנה כתיב בדבר הוי' שמים נעשויט וברוח פיו כל צבאם ששרש התהוות המלאכים הוא מבחי' דבר ה'כ שהדיבור נראה כמו שנפרד דהגם שאפי' במשל אצל האדם אינו נפרד לגמריכא שהרי יכול לקשר ולחבר את הזולת ע"י הדבור והאיך יהי' הדיבור בעצמו כמו נפרד מ"מ הרי הוא נראה כמו שנפרד ואינו כמו המחשבה שהגם שדיבור ומח' הם שניהם אותיות והם לבושי הנפשכב מ"מ המחשבה הוא לבוש המתאחדכג עם עצם הנפש שמיוחד עצמיות כחות נפשו עם האדם, אבל הדיבור הוא נראה כמו שנפרד, וע"י אמירת קדוש שלהם דהיינו שמשיגים איך שא"ס הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות עי"ז מגיעים לביטול היותר גדול, כי מה שהם נבראו שיעמדו בביטול הוא רק ביטול היש אבל ע"י השגתם הם מגיעים לביטול אמיתי שהוא הביטול דבחי' מ"ה כמ"ש ונחנו מ"הכד ועי"ז ממשיכים מא"ס שהוא קדוש ומובדל לשרש ומקור התהוותם.
וע"ד מה שמצינו בנש"י שע"י עבודתם הם עושים שיהי' יחוד קוב"ה ושכינתי'כה, שכינה הוא בחי' ממכ"ע שהוא רק ההארה שהוא מקור המחי' עולמות עולם הדיבור וע"י עבודתם ממשיכים מא"ס הסוכ"ע לבחי' ממכ"ע, כמ"כ הוא בעבודת המלאכים אלא שהמלאכים א"א להם להמשיך מעצם קדש כי קדש מילה בגרמי'כו ולכן הם אומרים קדוש שהוא קדש וא"ו דהיינו רק המשכהכז והארה קו בעלמא