תנח

המאמרות יהי אור יהי רקיע^מט אבל ביום השביעי שבת מכל מלאכתו ונתעלו כל העולמות למקורן ושרשן אשר ע"כ נק' שבת בשם קדש להיותו למעלה מגדר המשכה קדש מלה בגרמי' לכן אז הוא בחי' זווגא דמלכא קדישא עם כנס"י^נ.

כי הנה שרש ענין הזווג הוא להוליד נשמות חדשות דוקא וכתי' אין כל חדש תחת השמש^נא אחר שכבר נתהוו סדרי השתלשל' אין כל חדש שאינו נמשך בחי' התחדשות לגמרי כ"א שנמשך רק לחזק הישינות בלבד כו'. אבל בשבת שהוא בחי' עליי' העולמות^נב למקורן ושרשן ובחי' זו הוא למעלה מן השמש שהוא בחי' סדר השתלשל', שקדש בעצם אינו בגדר המשכה, אז מתגלים נשמות חדשות^נג ע"י בחי' יחוד כנס"י עם מלכא קדישא. ולהבין ענין השמש יובן ע"פ מ"ש בהרמ"ז שאור הגנוז הוא פנימי' יסוד אבא^נד דכתי' בו ופני לא יראו^נה אבל הארה משם חיצוני' מיסוד אבא נמשך בתפארת דז"א וזהו"ע שמש, שמה שתמצא בזוהר ובקדמונים שהתפארת ה"ס השמש ירצה לומר אור זעיר שמצד אבא פי' חיצוני' מיסוד אבא והוא מאיר לכל דכתי' כולם בחכמה עשית^נו, אבל עצם יסוד אבא הוא לעילא משמשא ועליי' שבת הוא בבחי' זו ומשם נמשך נשמות חדשות. לפ"ז צ"ל שיש בזה ג' מדרגות הא' הוא בחי' הארת יסו"א שמאיר בז"א ושם אין כל חדש כ"א לחזק הישינות כמ"ש המחדש בטובו בכי"ת^נז שבכל יום נמשך חיות חדש אבל זהו רק חידוש הישינות, ויסו"א בעצמו הוא למעלה מן השמש ושם יש כל חדש לחדש נשמות חדשות וזהו מדרגה הב', ובחי' הג' זהו פנימי' יסו"א שמבחי' זו א"א להמשיך עכשיו כי פנימי' אבא הוא חשוב כפנימי' עתיק^נח, ולכן בשבת כשנתעלה בבחי' קדש שלמעלה מהשתל' אז הזיווג על התגלות אור לבד והוא בחי' נשמות חדשות כו'.

והנה בחי' יחוד זה הוא בכנס"י דוקא כדכתי' ה' בחכמה יסד ארץ וכונן שמים בתבונה^נט הגם שיש בשמים ג"כ חכמה מ"מ כונן שמים בתבונה ובחכמה יסד ארץ, וצ"ל איך ארץ שהוא למטה במדרגה משמים יסודתה מחכמה דוקא ושמים שהם רוחני' יותר מארץ הם מהבינה. והענין הוא הנה שמים הוא בחי' אש ומים^ס

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org