והנה שרש האדם הוא מעולם התיקוןי שז"ע מ"ש נעשה אדם בצלמנויא כו' שבצלם אלקים עשה את האדםיב, וכדכתי' ועל דמות הכסאיג דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, פי' וענין בחי' אדם הלא אין לו דמות הגוףיד ולא גוף אלא שז"ע זיווג והתכללות המדות שיהי' החסד סובל מדת הגבו' והגבורה תסבול הנהגת החסד, והת"ת היא בחי' רחמיםטו היא מייחדת אותם להיות כי ע"י מדת החסד הוא טוב לכל להשפיע גם למי שאינו ראוי וכמו שא' אברהם לו ישמעאל יחי' לפניךטז שזהו לעומת מדת הגבורה שהוא בחי' הצמצום לדקדק בדקדוק אחר דקדוק אם ראוי לאותו דבר, ומדת הת"ת נותן מקום למדת הגבו' דהן אמת איננו ראוי שיעשה לו הדבר הנ"ל מ"מ צריכים לרחם עליו להיות חסר לו הדבר ההוא וצריכים לרחם עליו להשפיע לו מטובו ית', וכללות המדות מתנהגי' ע"י השכל כמ"ש ע"פ שכלו יהולל אישיז, שהשכל הוא מנהיג המדות ומושל עליהם, והאדם הנעשה בצלם ודמות ניתן לו כל הכחות להתנהג עפ"י זיווגי והתכללות המדות בבחי' חו"ג ומדת הרחמים לרחם על זולתו, וכולם יתנהגו עפ"י השכל המשכיל ומתבונן בהשכלה הדק היטב בכל פרטי פרטיות כו'. וזהו שאה"כ ואהבת כו' בכל לבבך וארז"ל בשני יצריךיח, ולכאו' יפלא איך היצה"ר שהוא המסית ומדיח יבא לבחי' אהבת אלקותיט, אלא מפני שניתן כח במוח להיות שליט על הלבכ הוא בחי' חמימות התאוה, ובפרט בחי' האש זרה הנמשך מתגבורת נה"ב שזהו מבחי' מדות הרעות דיצה"ר, הנה ע"י שיתבונן היטב בשכלו איך שהוי' הוא האלקי'כא בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד ממילא יפלו ויתבטלו כל הרצונות זרות מחמימות תאוות עוה"ז אפי' תאוות היתר וכ"ש להקל באיזהו שמץ איסור אפי' איסור קל של ד"ס, ובאמת חמורים ד"סכב כמ"ש במ"א באריכות, ועי"ז מתעלה נפשו האלקי' ג"ככג כמ"ש במ"א.