היות שגם בהאותיות נגע בחי' הצמצום שהרי קודם הצמצום הי' גילוי אוא"ס דרך האותיות וע"י הצמצום נסתלק האור בבחי' העלם עד שאין האותיות יכולים לגלות אוא"ס שהאיר בהם תחילה כמ"ש בביאור ע"פ את שבתותי תשמורו, הרי גם בהאותיות נגע בחי' הצמצום, אמנם זהו רק בפעולת האותיות ולא בעצם האותיות, שעצם האותיות לא <10>
ּ זזו ממקומם, (ולא ע"ד שבה"כ ח"ו שנתפרדו האותיות כמ"ש במ"א בד"ה ויקח מן הבא בידו מנחהרכא ), וגם בפעולת האותיות הנה מה שנגע הצמצום אינו מצד האותיות כ"א ממה שנסתלקרכב האורות ונתעלמו בבחי' א"ס ולא מצד האותיות, וא"כ לא נגע הצמצום בבחי' האותיות גם מצד פעולתם ג"כ וכ"ש בהאותיות עצמם כו', ולכן כאשר ממשיכים תוס' אור בבחי' הק"ו שזהו מלפני הצמצום הנה הם מתגלים ע"י האותיות שלא נגע בהם הצמצום כלל, ונמצא כי בזה יש להם יתרון על בחי' אור הא"ס שנסתלק ונתעלם להיות נק' לפני הצמצום כו', ולכן ביכולתם לגלותו כו'.
קיצור. למען יזמרך כבוד אין כבוד אלא תורה, וע"י הזמרה שנש"י הם בבחי' כלתה נפשי, ע"ירכג מגביהים בחי' אותיות התו' לשרשן, והאותיות שרשן מהרשימו, ונמשך תוס' מהק"ו ובהק"ו מלמעלה מהצמצום. וזהו יחוד מ"ה וב"ן, ומפני כי בהאותיות לא נגע הצמצום לכן יכולים לגלות מלמעלה מהצמצום שעכ"פ נגע בו הצמצום שנעשה מק"פ כו'.
(ז) אך עדיין צ"ל איך שייך בחי' אותיות לפני הצמצום שהרי ענין בחי' האותיות הם מגבילים השכל, ואיך שייך לומר הגבלה לפני הצמצום, אך כפשוטו אפ"ל האיך נעשה הצמצום שהוא ג"כ הגבלה לצמצם עד פה תבוא, והמק"פ יהי' האור בבחי' העלם ולא בגילוי, אלא שכשם שאוא"ס הוא כח הבבע"ג כן יש לו כח בגבול כמ"ש בעה"קרכד, וכמו שיש בלפני הצמצום כח בחי' הצמצום כן יש בחי' האותיות