שפה

ועפ"ז יובן ההפרש בין שבת ליומין דחול, יומין דחול הוא כמו מלך שיצא לעבדיו והם משתחוים לפניו כמו שצריכים להיות בטל לפני המלך מ"מ א"ז כמו מי שנכנס בחדרי המלך לפני ולפנים שהוא בטל במציאות לגמרי, דכשהמלך עובר במדינה והעבדים משתחווים לפניו הרי העבד הוא על עמדו ועל מקומו רק שבטל, אבל כשנכנס להמלך ה"ה נתבטל במציאות לגמרי, וכמו"כ יובן הביטל דשבת דמל' נתעלה בחכ' הרי אז בחי' ביטל במציאות וזהו כדין קדש קרינן לה, דהביטל הוא ע"י שמאיר הארה מחכ' ונתעלה לקדש ובטל שם במציאות א"כ ה"ה ג"כ בחי' קדש וזהו כדין קדש כו' דמבי אבא כו', הגם דבחול בשמ"ע נמשך ג"כ בחי' חכ'^סג והו"ע הביטל דשמ"ע, מ"מ א"ז רק לחדש הישנות (ר"ל לגבי נשמות חדשות דבשבת נק' זה חדוש הישנות ע' בד"ה הנ"ל^סד ) אבל בשבת נמשך להוליד נשמות, אך צ"ל אתעדל"ת הגם דשבת נעשה ממילא מ"מ כתי' לעשות השבת^סה, והיינו מה שנמשך הארה מבחי' חכ' (בשבת ע' בד"ה הנ"ל) וזהו שבת בחי' קדש מילי' בגרמי', ויו"ט הוא מקרא קדש והו"ע קדוש וא"ו, מ"מ הוא ג"כ קדוש ומובדל.

וזהו וביום הביכורים כו' דהנה שבועות היו"ט הוא שהוא יום החמשים^סו, נוסף על שבו הי' מ"ת^סז והוא בחי' חכ' וכמ"ש אורייתא מחכ' נפקת^סח ור"ל שמתלבש בכמה לבושים מ"מ יש בו נקודות החכ' וכשנתנה תורה למטה ממילא האיר בחי' חכ' ג"כ, לכן אז חמץ תאפינה, דכל המנחות באות מצה, דחמץ הוא הגבה והתנשאות^סט, וזהו בינה מינה דינין מתערין בסופא^ע וכמו אברהם יצא ממנו ישמעאל^עא יצחק כו' עשו וכמו הידים שגדולים בהם צפרנים ויש צואה שתחת הצפורן, אבל בחכ' לא יש יניקת החיצונים לכן בשבועות דוקא חמץ כו' להורות על הגילוי דשבועות שמאיר בחי' חכ', הגם שהי' אכילת כהנים^עב, הנה באמת הוא מדרי' גבוה וכמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל^עג בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת כהנים וא' אכילת מזבח, אכילת

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org