שמט

ברצונו הפשוט לברוא העולמות כו' סילק אורו הגדול אל הצד^מט ונעשה חלל ומקו"פ^נ, ומאחר שסילק האור לצדדין כביכול ה"ז צמצום, דבתחילה הי' אוא"ס ממלא את כל החלל^נא ואח"כ סילק כו' א"כ ה"ז צמצום, הגם דהאור הוא לפני הצמצום, היינו שאינו שייך לומר תי'^נב צמצום אבל עכ"פ נגע בו הצמצום, אבל הרשימה לא נגע בו הצמצום כלל, דאם הי' נוגע בו הצמצום לא הי' נשאר האור כמו שהוא לפני הצמצום, לכן בכוחם לגלות האור דעגול הגדול שלפני הקו, הגם שנת' בחסידות דענין הצמצום ר"ל העלם^נג וזה הי' גם בהאותיות, אך מה שהי' העלם בהאותיות אין זה רק בפעולת האותיות שפעולתם הי' לגלות ועכשיו אינם מגלים אבל עצם האותיות הם על עמדם ואין זה ח"ו כמו ענין שבה"כ שנפרדו האותיות^נד וכמו תי' ברוך שפי' ברכה או שבח בל"א גיבענצט או גילובט^נה ואח"כ כשהי' בשבירה נפרדו האותיות הב' בפ"ע והר' בפ"ע כו' ה"ז שבירה בהאותיות, וג"ז אינו רק בצירוף האותיות אבל לא בעצם האותיות, וכאן לא הי' העלם אפי' בהצירוף רק בפעולתם, וכד דייקת בי' שפיר תבין שאפי' בפעולת^נו לא הי' ג"כ שום צמצום, דבכוחן לגלות עכשיו ג"כ רק המניעה הוא מצד האור שנתעלם, אבל מצ"ע היו מגלים וראי' דכשממשיכים תוס' אור בהאותיות מגלים האור הרי שיש בכוחם לגלות הרי שבפעולת האותיות לא הי' ג"כ שום צמצום, ואף אם נא' שבפעולת האותיות הי' צמצום אבל בעצם האותיות לא נגע בהם הצמצום כלל, ובהעגול הגדול שלפני הקו עכ"פ נגע בו הצמצום^נז, ובאמת א"צ לכ"ז דהקושי' היא האיך האותיות מגלים האוא"ס שלפני הצמצום, איך קודם הצמצום שהי' גילוי אוא"ס שלפני הצמצום ע"י ואיך הגילוי אז^נח האוא"ס שלפני הצמצום הרי יש בכוחם לגלות האור שלפני הצמצום כמו"כ עתה לאחר הצמצום יכולים לגלות אוא"ס שלפני הצמצום.

אך צ"ל איך שייך אותיות שלפני הצמצום, דהנה אותיות הם גבול דהאותיות מגבילים את השכל ואיך שייך זה באוא"ס שלפני הצמצום. אך הנה כמו"כ קשה איך הי' הצמצום, ומוכרח לומר כמ"ש בעה"ק דא"ס כשם שיש לו כח בבע"ג כמו"כ יש לו כח בגבול^נט דא"ת שיש לו כח בבע"ג ואין לו כח בגבול הרי אתה מחסר

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org