שאינו ראוי כמו שמי שהוא חסדן בטבעו אינו מדקדק כלל ליתן למי שראוי דוקא, כ"א פותח את ידו להשביע כל רצון איש ואיש היינו גם למי שאינו ראוי כללמז, ולכן אברהם שהי' בתכלית בחי' הטוב והחסד כמ"שמח בפרד"סמט בשם ס' הבהירנ שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברם בארץנא לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי, וכמ"ש מזה במ"א שהחליף מקום בחי' מדת החסדנב, ובס' או"צנג בשער י"ז הוא שער הנדיבות נת' שאברהם הי' נדיב בין בגופו בין בממונו בין בנפשו, לכן אמר לו ישמעאל יחי' לפניך, ולפמשנ"כ צ"ל בהיפך, אלא שנא' שמצד תגבורת החסד שהי' באברהם שלא הי' בשום איש זולתו לא מצא כלל רע בישמעאל, והמופת לזה שהרי שרה א"ל גרש האמה הזאתנד כו', משא"כ הוא מצ"ע נא' וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנונה כו'נו, כי הביט בעין חמלה על כל זולתו עד שלא מצא בו רע כלל, משא"כ מי שהוא בתגבורת בחי' אהבה לאלקות עכ"ז לזולתו הנה הוא רואה היפוכו, ואדרבה כל שהאהבה גדולה יותר לא יוכל להביט במי שנמשך אחר ההבליות כו').
קיצור. שכל הגדול מחבירו יצרו גדול, ויובן מענין אהוי"ר שמסתעף מהם בחי' הכעס על ההיפך, בקנאם קנאת ה' צבאות כו', ובאמת זהו סיגי הגבורות, וז"ע וחרה אף שנא' בפ' שני' של ק"ש.
(ג) והנה הכעס בעצם מציאותו לא טובנז, ועכ"ז מתהוה דוקא מצד הקדושה והיינו מבחי' האהוי"ר לאלקות כנ"ל, שהרי מי שאין לו אהוי"ר לגמרי לא יכעוס כלל גם על הרשע ואוהב חמס, וכמו שאנו רואי' שמי שהוא עובד ה' באהוי"ר לא יוכל לסבול את מי שהולך בטל, וכמארז"ל שבת דל"ג ב' שתמה רשב"י מניחים