שנח

וביאור הענין דהנה כתי' ויבן ה' אלקים את הצלע^יד ואי' בגמ' ובמד' ויבן ל' בינה ואי' בגמ' בינה יתירה ניתנה באשה^טו יותר מבאיש, וצ"ל מהו הבינה יתירה שבאשה וגם צ"ל למה ניתנה בינה יתירה באשה מבאיש. והענין דהנה ג' דברים נק' אשה אשר בהם ניתנה בינה יתירה כו', דיבור נק' אשה וקול נק' איש^טז, דאיש ואשה הוא משל משפיע ומקבל שהקול הוא משפיע בדיבור והדיבור מקבל מהקול דענין הדיבור הוא אותיות והשמעת האותיות הוא ע"י הקול הרי הדיבור מקבל מהקול ומהבל הלב, יראה נק' אשה^יז וכמ"ש אשה יראת ד' היא תתהלל^יח, תושבע"פ נק' אשה^יט וכמ"ש לזאת יקרא אשה^כ כי מאיש לוקחה זאת, זאת הוא תושבע"פ ותושב"כ נק' זה^כא, וז"ש וזאת התורה אשר שם משה^כב הוא התושבע"פ אשר קבל משה מסיני, (וצ"ע משארז"ל יבוא זה ויקבל זאת^כג ). וצ"ל תחילה מה שדיבור נק' אשה ובינה יתירה ניתנה באשה כו', דהנה אנו רואין דיש כח בדיבור דאפי' כשיושב לעצמו^כד ניתוסף אצלו משא"כ במח', רק שענין הדיבור הוא לזולתו אבל לעצמו מספיק המח'. אבל מ"מ כשידבר בפ"ע איזה השכלה עי"ז יתוסף אצלו מה שבמח' אפי' אם יחשב כמה לא יתוסף אצלו כלום וגם לא הי' זה בשכלו כלל, והדיבור מוליד השכל והוא מפני דדיבור שרשו מקדמות השכל^כה ר"ל קדם לשכל רק שנשפל ונעשה לבוש לשכל וידוע דהלבוש למעלה מהדבר הלובש^כו כמו"כ האותיות מאחר שהם לבושי' מוכרח לומר שהם למעלה מההשכלה לכן יש בכחם להוליד שכל. וזהו שארז"ל הרבה קבלתי מרבותי ומתלמידי יותר מכולם^כז, ר"ל מרבותיו והוא מפני הדיבור שע"י ניתוסף דבר שלא הי' תחילה בשכלו, ולכן עיקר מצות לימוד התורה הוא בדיבור וכמ"ש ודברת בם^כח והוא שע"י הדיבור מתחדש דבר חדש בתורה, וכל אחד לפי ערכו מחדש איזה דבר חדש, והוא ע"י הדיבור. ולכן אנו רואין כשאחד מתבונן בשכלו באיזה התבוננות וצריך לילד מזה איזהו מדה, מ"מ ההתפעלות אינו כ"כ, רק כשאומר אותיות התפלה בקול רם, והו"ע שמיעת הדבור ולכן ארז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוצא מפיך^כט שישמע

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org