קפב

תחלתן בסופן^תתקכט שבסוף דוקא יש כוונת נעיצת התחילה יותר מבבחי' ראש המתפשט כמ"ש מזה במ"א בד"ה ועמדו רגליו על הר הזתים^תתקל ובכ"ד, והיינו כי שם ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה^תתקלא, ומפני כי האבות הטעימן מעין עוה"ב לכן הי' אצלם גם בחי' זו שקיבלו מהאמהות כו', והגם כי בודאי האמהות היו מקבלים מהאבות, עכ"ז גם האבות קיבלו מהם, וכנודע שיש ב' בחי' מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט, <41>

ּ שמלמעלמ"ט היינו האבות משפיעים, אבל מלמטלמ"ע היו האמהות משפיעים בדרך או"ח והאבות היו מקבלים כו', כי כן מדות דקדושה הם^תתקלב בבחי' נתב"ס וסוב"ת, ושני בחי' אלו למטה הם תורה ומצות שבבחי' א' תורה גדולה יותר וכמארז"ל גדול תלמוד^תתקלג שמביא לידי מעשה, והיינו שע"י בחי' חכמת התורה יודעים האיך לעשות המצוה כידוע, ואם אין עושים כן רק באופן אחר אין זו מצוה כלל, ובבחי' אחרת המצות גדולות יותר שהרי מזה עצמו מוכח ממה שאמרו גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, שכל מעלת התלמוד הוא מפני שמביא לידי עשיית המצות, א"כ מובן שלבסוף בחי' מעשה המצות גדול יותר^תתקלד כו', ולא המדרש עיקר אלא המעשה^תתקלה, והיינו מפני ששרש המצות הם בבחי' כת"ר תר"ך עמודי אור כידוע שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך ששרשם בבחי' הכתר, וכתי' והחכ' תחי' בעליה שעם היות שהחכ' תחי' היינו שע"י החכ' יודעים האיך לעשות המצוה עכ"ז המצות הם בעליה דחכ'^תתקלו, והיינו מפני כי שרשם גבוה יותר וכנ"ל, והנה התורה נק' הר דכתי' ישאו הרים שלום, ושלום הוא בחי' תורה כמ"ש או יחזיק במעוזי^תתקלח יעשה שלום כו' וארז"ל כל העוסק בתורה משים שלום^תתקלט כו', וזהו מדלג על ההרים בזכות התורה, ועכ"ז הוא רק דילוג ברגל א' בחי' אהבה לבד, מקפץ על הגבעות הם בחי' המצות כמ"ש וגבעות בצדקה^תתקלז, וע"י בחי' המצות מקפץ בשתי רגליו היינו ב' הבחי' דאהוי"ר כו', והיינו מפני שהמצות שרשם למעלה יותר לכן ע"י יוכל להיות גם גילוי בחי' היראה^תתקמ כו', ונמצא מובן כי בזאת דוקא יבא אל הקדש בחי' יר"ע, שזהו ע"י זאת בחי' מל'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org