בפ"ד דברכות דך"ח ע"א, ובתרגום פי' לשון מעיין, וז"ל כמבועי דמיין חיין דנפיק מתחות אילנא ומתפרש לארבעת רישי נהרין עכ"ל. ונראה שהוא ענין ונהר יוצא מעדן כו' ופי' שיוצא מתחת עה"ח להשקות כו' ואח"כ ומשם יפרד והי' לד' ראשים שהם ד' מחנות שכינהתקכד כו', אך הנה המעיין צ"ל חתום, והיינו כמו שא' ברישא דקרא גן נעול, וכאן קורא אותו גל נעול ומפרש שפעולת הגל הוא בכדי שיהי' מעיין חתום, וצ"ל מהו"ע שקורא אותו גל, אך הענין הוא שבחי' הגל הוא הפסק ומחיצה וכמו שנת"לתקכה בענין עד הגל הזה שעשו יעקב <23>
ּ ולבן גל להפסק שלא יעברו זל"ז לרעה, וכמ"כ יובן כאן ג"כ שענין הגל הוא ענין ההפסק שלא יקרבו להגן, וזהו נעילת הגן שע"י מה יהי' נעול שלא יכנס זר להגן זהו ע"י הגל שהוא המפסיק כו', וקאי על ז' מצותתקכז דרבנןתקכו שהם הם מה שהוסיפו חכמים בכדי לגדור ולנעול את הגן עד שיהי' המעיין חתום כו', ויובן זה בהקדם מ"ש ויבן ה' אלקים את הצלעתקכח, ודרשו רז"ל ויבן לשון בינה וארז"ל בגמ' פ"ה דנדהתקכט ובמד"ר בראשית ר"פ י"ח בינה יתירה ניתנה באשה יותר מבאיש כו', וצ"ל מהו הבינה היתירה ולמה באשה דוקא כו', הנה ידוע דבחי' דבור נק' אשה, והקול נק'תקל אישתקלא לפי שהדיבור הוא בחי' מקבל מקול הבל הלב הפשוט כו', וגם יראה נק' אשהתקלב כמ"ש אשה יראת ה' היא תתהללתקלג כו'תקלד, וגם תושבע"פ נק' אשה כי מאיש לוקחה זאתתקלו כו' דהיינו מתושב"כ שנק' אישתקלה כידוע בספרי הקבלה.
והנה כשאמרו בינה יתירה ניתנה באשה כו' הכוונה על ג' דברים הנ"ל שנמשל לאשה דבור ויראה ותושבע"פ כו', וביאור הדברים הנה בדבור ויראה אנו רואים שיש בינה יתירה כו' בהיות נראה בחוש שע"י הדיבורתקלז בלמדו איזה הלכה