משכיל בה שכל עמוק מה שלא יוכל להשיגו כלל במחשבת עיון בלבד, וכמארז"ל ומתלמידי יותר מכולםתקלח, הרי נולד ונמשך שכל חדש ממקור השכל ע"י הדבור, ונמצא הדבור שמוליד שכל שיש בינה יתירה בכח הדבור שלמעלה מן השכל, והיינו לפי שהדבור שרשו מקדמות השכל כמ"ש באגה"ק בד"ה ויעש דוד שםתקלט וכנ"לתקמ, ולכן עיקר עסק התורה להוציא הדברים בדבור בפהתקמא, וכן אנו רואים בקול הדבור שהוא מעורר כוונת הלבתקמב בהתפעלות גדולה יותר מכפי ערך ההתפעלות המדות עצמן כמו שנולדו מן השכל ע"י מחשבה וההתבוננות שהרי אנו רואים כשיחשוב האדם ויתבונן בתפלה ויוליד אהוי"ר כו' אינו מתפעל כ"כ כמו שמתפעל כאשר הקול שבדבור מעורר הכוונה שבלב כו' ומזה מוכח ומוכרח לומר שבינה יתירה יש בדבור שמעורר מה שבנקודת הלב שלמעלה מהשכל המוליד את המדות כו' וע"ד ז"א בעתיקא אחיד ותלי'תקמג למעלה מאו"א.
קיצור. גל נעול ל' מעיין או שער, והוא מעיין מקור הנהר היוצא מעדן וזהו ע"י הגל מחיצה שעי"ז הוא מעיין חתום, ויובן בהקדם מארז"ל ע"פ ויבן בינה יתירה ניתנה באשה היא דבור ויראה ותושבע"פ, כי מתלמידי יותר מכולם, שהדבור שרשו מקדמות השכל ומעורר הכוונה כו'.
(יח) וביאורתקמד ענין בחי' נקודת הלב, הנה ברתא דמלכאתקמה הוא בחי' נקודת ציון וכנס"י שכונסת ואוספת לתוכהתקמו הארת ישראל דלעילאתקמז, והוא בחי' נקודת הלב ופנימיותו המתגלה בכללות נש"י בבחי' רעו"ד, וכמ"ש בכל לבבך שיש ב' לבבותתקמח חיצוני' הלב ופנימיות הלב, חיצוניות הלב הוא למטה מן הדעת שממנה לוקחה והיא בחי' התגברות הנפש בכח <24>