קטז

בחוטי הכנור שצריך זמן עד שיכה בידיו על החוטי' להוציא הקול, ואדרבה^נו שינוי התנועות שבשפתים הוא לפי שינוי ביטוי האותיות שברצון הנפש לבטא בשפתים כרצונה לומר אות ב' או וא"ו או מ"ם או פ', ולא להיפך שיהי' רצון הנפש וכוונתה לעשות שינוי תנועות השפתים, כמו שהם מתנוענעות^נז בביטוי ד' אותיות אלו כו', ויותר נראה כן בביטוי הנקודות שכשהנפש רצונה להוציא מפיה נקודת קמץ אזי ממילא יקמצו^נח השפתים, ובפתח נפתחו^נט השפתים, ולא שרצון הנפש לקמוץ ולא לפתוח כלל וכלל, ואין להאריך בדבר הפשוט ומובן ומושכל לכל משכיל שמבטא אותיות הנקודות^ס הוא למעלה משכל^סא המושג ומובן אלא משכל הנעלם וקדמות השכל שבנפש המדברת, ולכן אין התינוק יכול לדבר הגם שמבין הכל^סב שלא בהבנת השכל תלוי ענין הדבור <3>

ּ כו' וכמובן, וזהו עצם בחי' האותיות, וז"ע אבא יסד ברתא^סג, והנה בחי' קדמות השכל הוא קודם לכל גילוי השגה והבנה רק עדיין הוא בבחי' הסתר והעלם רק שמעט מזעיר שופע ונמשך משם לבחי' בינה להבין ולהשיג בחי' שכל הנעלם, וז"ע בחי' הנהר שיוצא מעדן שמעט מזעיר נמשך מבחי' עדן להיות בחי' התפשטות הנהר שהוא השגה והבנה כו', וגם זהו להשקות את הגן שיומשך בחי' אור ההשכלה לבחי' האותיות הנ"ל שעצם מקורם והתהוותן הוא בחי' הח"ע עצמה כנ"ל, ונמצא כי יש ב' בחי' באותיות התורה עצם בחי' האותיות שמקורן ושרשן מהחכ' שז"ע אבא יסד ברתא, וגם אח"כ האותיות מקבלים מהשכל שנמשך משם לאותיות המחשבה ומשם לאותיות הדבור, והגם שבשכל אינו נראה ונרגש בחי' אותיות כלל עכ"ז נמשך ומתהוה משם למטה^סד בחי' אותיות, והיינו מבחי' הרצון שבקדמות השכל.

(ג) והנה עדן הוא בחי'^סו חכמה עילאה חכים ולא בחכ' ידיעא^סז, וזהו בעדן מקדם^סח הוא בחי' תענוג העליון ומשם נמשך הנהר להשקות^סה, וכנ"ל שבחי' הארה נמשך מקדמות השכל להיות התפשטות הנהר כו' רק שהוא הארה בעלמא, וזהו ביו"ד נברא העוה"ב^סט שכל בחי' ההשגה שמושג בעוה"ב הוא מהארה המלובשת באות יו"ד לבד, שהוא הארה מצומצמת מאד וגם מעצם היו"ד דהיינו

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org