מהותו ועצמותו ית', וע' בת"א פ' בשלחתתסב בד"התתסג וירא ישראל, ומ"ש*864 ואתה מחי' את כולם, פי' ואתה היינו ך"ב אותיות דבר ה' מא' ועד תי"ו וה' מוצאותתתסד שע"י האותיות מחי' את כולם, והאותיות הם רק הארה לבד, כמו שהאותיות באדם הם רק לבושי הנפש, וא"כ מהותו ועצמותו הוא למעלה מעלה גם מבחינה ומדריגה זו הנז' שהוא חייך, כי זהו רק היותו ממלא וסובב, ומזה נמשך בחי' האהבה שהוא חייך, ועז"נ נפשי אויתיך בלילהתתסה כמ"ש בסש"ב פמ"ד, אבל מס"נ להשליך חייו מנגד שלא ליפרד ממהותו ועצמותו ית' שהוא למעלה מעלה מחיי החיים וקמי' כלא ממש חשיבי ואתה הוא קודם שנבה"עתתסו. והנה כ"ז הוא שיש בכח כאו"א מישראל כי הניצוץ אלקי שבנשמה הוא ג"כ מבחי' שלמעלה מהשכל וכמ"ש במ"א וע' בע"ח שמ"א פ"גתתסז והכוונה כי יש ניצוץ כו', ולכן בימי אחשורש הי' אז מס"נ בפו"מ אצל כל ישראל שלא ליפרד מאחדותו ית', וזהו ומאמר מרדכי קייםתתסח כי מרדכי הי' מקור הביטול איש יהודי כנ"ל.
קיצור. שכ"י גם משארי שבטים נק' יהודי ע"ש הביטול, ומרדכי מירא דכיא מקור הביטול נק' איש יהודי, ולעו"ז הי' המן גה"ר ראשית כל מדה"ר, ועמדו במס"נ שזהו מבחי' אהבה מוסתרת שלמעלה משכל, כי ע"פ שכל לאהבה את ה' כי הוא חייך ממכ"ע וסוכ"ע, אמנם זהו רק הארה לבד ואתהתתסט קודם שנה"ע כו' בשוה ומזה נמשך בחי' זו, והוא מבחי' ניצוץ האלקי שבנשמה.
(ךז) ועפ"זתתע יובן מה שבמ"ת הי' רק החלו לעשות, וגמר הקבלה הי' בימי אחשורש כמ"ש וקבלותתעא היהודים את אשר החלו לעשות, שבמ"ת שהקדימו נעשה לנשמעתתעב ועכדו"ד פרחה נשמתםתתעג שהוא בחי' ביטול ומס"נ שלכך