ה'ג ) ופי' בזח"ב ויקהל דף ר"ג ע"ב דקאי על ק"נ, והיינו כמ"ש בסש"ב פ"ז שהיא כלולה מטו"ר ובעשייה רובה ככולה רע רק מעט טוב מעורב בה כו' וממנה נמשכים תאוות התענוגים גשמיים שאסרתם התורה כמובן מדין בן סורר ומורהד כו', וע' בס' החינוך ס"פ שלח לך סי' שפ"ז וכן מי שתרה אחר עיניו כלומר שהוא רודף אחר תאוות העולם כו' עובר על לאו זה, היינו לאו דולא תתורוו כו', והבחיי ר"פ קדושים האריך בזה. וזהו לתאוה יבקש נפרד (משלי סי' י"חז ) כי מי שנמשך אחר התאוה הוא בחי' נפרד, וע' ברבות לך לך פמ"אח ע"פ הפרד נא מעליט, הבדל אין כתי' כאן אלא הפרד, הרי שבחי' נפרד גרוע יותר מובדלי מל' כסוס כפרדיא, ובאמת צ"ל ותורתך בתוך מעייב שדוד שיבח א"ע שכל מה שבתוך מעיו זהו ע"פ דרכי התורה והנהגת פרישותה כמ"ש הבחיי ר"פ קדושים, ועז"נ צדיק אוכל לשובע נפשויג, וכ"ש בשאר התאוות כו', וזהו נופת תטופנה שהמשיל תאוות העולם המתוקים בראשונה לנופת, ואחריתם וסופם מרה כו', וכמ"ש בפ' בהעלותך גבי התאוו תאוהיד דלבסוף כתי' והי' לכם לזראטו, והוא בחי' אחריתה של נופת דשפתי זרה שנהפך לזרא והיינו ואחריתה מרה חדה כחרב פיות, וכדפי' רש"י זרא חרב, וע"כ נק' מחלה כי מחלה אםטז היות שפירושו חולה יש בו פי' ג"כ לשון מתיקות כמו חורפי' מחלי' לי' לשבחיז, והיינו ק"נ שכלולה מטו"ר ע"כ מצד הטוב שבה יש בה מתיקות ומצד הרע היא מר.
וברבות פ' מצורע ס"פ ט"זיח והסיר ה' ממך כל חולייט, זה היצה"ר שתחילתו מתוק וסופו מר, וכ' המ"כ שדרש חולי מל' מחליי' לי' שפירושו ממתיק וסופו מרכ, ויש לפרש זה בשני דרכים הא' כפשוטו שממתיק לו איך שמתוק הוא לעשות כן, ואחריתו מרה כלענה, הב' יש לפרש באופן אחר כי לפי שאין פתגםכא