נגד בחי' הביטול לאלקות בגסות רוחו רצה להשמיד ולהרוג את כל היהודים שהם בבחי' הביטול להיותם מחשיבים אותו ית' לאלקה, שזהו היפך הגסות והישות שלו, ואם היו כופרים ח"ו לא היו עושים להם כלוםתתנא שהרי לא גזר רק על היהודים, אך כולם כא' לא עלה על דעתם מחשבת חוץ ח"ו ומסרו נפשם על אחדותו ית' וזהו בחי' ביטול ממש, ובחי' זו ישנו בכאו"א אפי' בקל שבקליםתתנב יכול למסו"נתתנג שלא יהי' נפרדתתנד מאחדותו ית' בשום אופן בעולם, ומה שעובר על שארי עבירות זהו מפני הרוח שטות שמכסה על האמת ומטעה אותו כו' לחשוב שאינו נפרד מיחודו ואחדותו ע"י עבירה ההיא כיון שלובש טלית ומניח תפילין. והנה בחי' אהבה המוסתרת שממנה נמשך מס"נ זה היא למעלה מן הדעת, ולכן לא נז' בתורה טעם על מס"נתתנה רק על אהבה נא' טעם כמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך, והרי מס"נ הוא היפך טעם הזה להשליך חייו מנגד, אלא הענין הוא שאינו שייך טעם ושכל על מס"נ, להיותו נלקח מלמעלה מהשכל ולמעלה מהדעת, כי הנה פי' כי הוא חייך היינו מה שהוא ית' ממכ"ע וסוכ"ע שעי"ז מחי' ומהוה כל עולמים, ונת' במ"א דבחי' ממכ"ע <37>
ּ וסוכ"עתתנז הוא רק הארהתתנו לבד, וכמ"ש כי נשגב שמו לבדותתנח, אבל מהותו ועצמותו אינו בגדר עלמין כלל אפי' להיות סובב וממלא לעלמין, כי לא זה הוא עיקר האלקות מה שהעולמות מתהוים ממנותתנט ומקבלים חיותם ממנו ית', שהרי אתה הוא קודם שנבה"עתתס ואתה הוא לאחר שנבה"עתתסא בשוה ממש, שגם אלו לא הי' בורא העולמות הי' הכל שוה לפניו ית' אלא מה שמחי' ומהוה העולמות זהו רק הארה ממנו ית', וכמ"ש במ"א שלכן נק' הבריאה יש מאין, שבחי' התהוות היש הוא רק ע"י הארה לבד שנק' אין לגבי