דאצי' ה"ה ג"כ מרוחקים מהקומו וא"כ אפי' נשמות דאצי' ה"ה ג"כ איזה דבר מה ולכן נק' בשם חלק שהחלק מורה ג"כ על היותו נבדל*47 כי הרי הוא רק חלק אחד ולא שנים ולא כולו. ובזה יובן מה שהנשמה צריכה לההקרבה דמיכאל דהנה שרש הנשמות הם מגרמוהי, וע"י ההקרבה מתעלית לחיוהי.
והענין דהנה אי' איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חדמז וצ"ל למה אמרו ב' פעמים חד הלא חד הוא לשון תרגוםמח וה"ה כמו תיבת אחד בלה"ק ופי' אחד הוא אחדות לגמרי כי לכן למדו מצות ליחדו מפ' שמע ישראלמט הוי' אחד ומבואר במ"א הקושי' שלכאורה הי' רבותא יותר לומר יחידנ והתירוץ ע"ז שתיבת אחד מורה יותר על אחדותו ית' מתיבת יחיד, וא"כ לפ"ז אם נאמר שאותו איהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי הוא האיהו שמתייחד עם גרמוהי והיחוד דחיוהי וגרמוהי שוה א"כ למה אמרו ב"פ חד. ואין לומר שלכן אמרו ב"פ חד מפני שהם שמות מחולקים כי חיוהי הוא לפי פי' אחד אורות וגרמוהי הם כליםנא, ולפי פי' א' חיוהי הוא מוחין וגרמוהי מדותנב, אבל היחוד דחיוהי וגרמוהי שוה, הרי מ"מ אינו מובן למה אמרו ב"פ חד שמאי נפ"מ אם מתייחד בדבר א' או בשני דברים אם היחוד הוא שוה הי' צ"ל פעם א' חד. אך ע"כ צ"ל דאינו שוה היחוד דגרמוהי להיחוד דחיוהי וממילא יובן שאותו האיהו שמתייחד עם גרמוהי אינו אותו האיהו בעצמו שמתייחד עם חיוהי. והענין דהנה גרמוהי מתאחד עמם אוא"ס לברוא בהם וע"י יש מאיןנג והנה הבריאה הוא דבר פלא אשר הוא בחיק הבורא דוקא וכמארז"ל אלמלא מתכנשין כל באי עולםנד א"א לבראות אפי' כנף יתוש א' וליתן בו חיות, ואין הפי' שהנברא יכול ג"כ להוות קצת אלא שלא יהי' כך טוב כמו ע"י בריאת הקב"ה, כ"א הפי' הוא שהנברא אין יכול