מטו"מ, מבה"ח מנ"א, שיחה ג

ד. בזה יובן ג"כ מה שדין חכם יחיד לומדים ממ"ש ראשי המטות ודין ג' הדיוטות ממ"ש וזה הדבר. שפסקו זה הוא עיקר הנדר - לפי שחכם הוא למעלה מענין הרשות, ורק הדיוטות, מילין הדיוטא כו' - קדושה ורשות בכל הבחינות דעולם שנה נפש - ולכן חכם אינו עיקר הנדר לפי שהוא למעלה ממנו (דלכן בכחו להתיר את הנדר) ושייכותו לנדר הוא ע"ד נדרי מצוה (וע"ד שנת"ל בענין עליית הנשמה שנעשה ע"י בירור נה"ב שהוא רק ענין שבדרך אגב). משא"כ דין הדיוטות הוא עיקר הנדר ונלמד מזה הדבר (מעלת ההתכללות, דלכן בכחם להתיר כו').

וזהו ג"כ ענין כה לחי, כה הוא מל' בכ"ה באלול נבה"ע. וד"ה בחי' זה היום תחלת מעשיך.

מה שאמרו טוב שלא תדור משתדור הכוונה ע"ד מה שמבאר בלקו"ת טוב שלא נברא משנברא, שהאמת הוא שנברא הוא טוב יותר כו'.

ובכ"ז יובן שהנדר הוא העבודה כללית, ובזה גופא יש ג' אופנים: א) דייך מה שאסרה תורה, ב) נדרים, ג) חכם מתיר את הנדר שמצד חכמה שלמעלה מהבינה, שהו"ע צדיקים בינונים ורשעים, וכל הג' בחינות הו"ע כללי, זה הדבר.

הנחה בלתי מוגה, קריאת מכונה