תרנז

לקחם לצרכו חל בהם הרגש, וכ"א אמר עלי יניח צדיק את ראשו^נז, וכן אבני המקדש היו מתרחבות או מתצמצמות^נט כפי רוב העם וכמ"ש^ס בנחמי' (ג' ל"ד) היחיו את האבנים מערמות העפר והמה שרופות, והיינו היוכלו להחזיר להן חיותן הראשונה אחר שנשרפו כו', ומזה ילמד האדם להנהגה טובה שנכון להכין המעות ליקח דבר מצוה כדי שתחול קדושה על אותה הכנה, וזהו הכוונה מ"ש בזח"ב דלא ישתדל בי' בריקנייא היינו חוסר ההכנה, ובמגנא היינו חנם אין כסף, כ"א שצריך לעשות עשיית המצות כפום חילי' היינו כמארז"ל בפ"ק דב"ק בהידור מצוה עד שליש^סא.

ושרש ענין ההידור שיומשך מת"ת למל' מבחי' שליש האמצעי וכשמוסיף יותר משליש אזי נמשך גם מבחי' שליש העליון דת"ת, וע' בד"ה סדר תקיעות^סב כו' שלש של שלש שלש בענין כדכ"ד מג' שלישי ע"ב, וזהו דכתי' איש כמתנת ידו^סג כברכת ה', פי' מתנת ידו זהו הידור מצוה עד שליש, כברכת ה' זהו כשממשיך משליש העליון ע"י שמוסיף להדר ביותר משליש כו', ולא ירצה לעשות מצוה בל"מ^סד כמו לשאול תפילין^*65 וכדומה כי בזח"ב הנ"ל אמר לשון אסור לנטלא לי' למגנא ובריקנייא בגין דלא זכי בההוא עובדא כלל לאמשכא עלי' רוחא דקודשא אלא באגר שלים, פי' הגם שמצד שרש דין תורה ניחא לי' לאינש^סה למיעבד מצוה בשלו בדבר שאין לו היזק מזה, וכ"ש כששואלין ממנו א"כ יכול לשאול תפילין^*

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org