אני לדודיא ודודי לי ר"ת אלולג וס"ת ד' יודי"ןד והם מ' יום שמר"ח אלול עד אחר יוהכ"פ ועליהם נא' ואנכי עמדתי בהרה כימים הראשונים מה הראשונים ברצוןו אף האחרונים ברצון, ולזה אמר הרועה בשושניםב מה שושנה אית לה תליסר עליןז דסחרין לשושנה כך כנס"י אית לה תליסר מכילין דרחמים דסחרין להח. והנה כתי' דודי לי ואני לוט הרועה בשושנים, ופסוק זה קאי על יצי"מ וקרי"ס כ"ה במפרשי'י ובמדר'יא, וצ"ל מה שייך לזה הרועה בשושנים דלכאור' י"ג ת"דיב אין להם שייכות עם תורה. אך הנה בפסוק אחר כתי' אני לדודי ועלי תשוקתויג, ותי' תשוקתו מורה על חמדת הלב כביכול של הקב"ה לכנס"י יותר מאני לדודי, וצ"ל למה צריך להתשוקה, וכמו שמקשים המפרשים על מ"ש ועבדתם את ה' אלקיכםיד, ולעבדו בכל לבבכםטו, מה צורך יש לעבודה למעלה, דאנת הוא שלימותא דכולאטז, דלמטה שייך עבודת עבד להאדון שהוא חסר והעבד משלים חסרונו, אבל למעלה אינו שייך זה, וכמו"כ יש להקשות ג"כ על מ"ש ועלי תשוקתו.
והענין דהנה אמרז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתוניםיז וג"ז צ"ל למה נתאווהיח כו'. אך באמת אינו ידוע לנו למה נתאווה אף שבאמת מס' יש ע"ז טעם אך אינו ידועהיט ומושג לנו הטעם. אבל זה אנו יודעים שנתאווה. וכן