תשמח

שע"י העבודה ממשיכים כמו בעת הבריאה, ולמעלה מזה). וענין העבודה מהו, הנה אי' בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט^לח לברוא את העולם צמצם א"ע, ובמ"א אי' כביכול סילק אורו הגדול על הצד^לט ונשאר מקום פנוי, הגם שאינו שייך מקו"פ דאין דבר שבקדושה נעקר ממקומו לגמרי^מא ונשאר רשימה^מ, ונת' במ"א (ה' בד"ה גן נעול, מצה זו^מב ע') שהוא מהאור שלא נגע בו הצמצום. אך מ"מ הוא בהעלם ואינו מאיר לידי גילוי, וראשית הגילוי הוא מה שנמשך המשכת הקו, והקו מסתיים באצי'^מג (ובפ"א והארת הקו בוקע הפרסא^מד ומאיר בבי"ע), והעבודה הוא להמשיך תוס' אורות באצי'^מה ויבקע הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה ויאיר בבי"ע ג"כ.

והנה לכאורה צ"ל מה שייך תוס' אורות באצי' הלא אצי' הוא אלקות^מו ובעה"ק אי' על ע"ס דאצי' הוא אינון ואינון הוא^מז, ובחי' הו"א, הוא א"ס סתים ונעלם ומה שייך תוס' אורות בבחי' הוא. אך הענין הוא דמה שאו' שאצי' הוא אלקות, הוא בערך הנבראים אפי' בערך ע"ס דבריאה שהם ראשית ההתהוות, בערכם נק' אצי' אלקות, אך קריאת שם אלקות הוא כמ"ש בל"א^מט געטליך ולא אלוקה^מח שהוא מה שקורין ג' א' ט'^נ שזה מורה על יחודו ואחדותו שהוא בחי' יחיד, משא"כ אלקות הוא רק געטליך, ולכן אי' באגה"ק דאיהו מתייחד עם גרמוהי^נא אשר בהן וע"י מהווה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org