עולמות ומחריבן, דין אהני' לי'כ ודין לא אהני' לי'כא, וכמ"ש דבר צוה לאלף דורכב שקאי על המילה או על התו' שלדיעה הא' תתק"פ דורות נקמטו, ולהב' תתקע"ד דורות נקמטוכג שזהו דורות מעולם התהו שדין לא אהני' לי' כו', וכנודע מענין שבה"כ שהי' בעה"תכד שנפלו ונשברו והאורות נסתלקוכה, וממה שנפל בשבה"כ נתהוו בתיקון כל דבריםכו הגשמי' דומם ודצומח וחי ומדבר כו', בכדי שע"י העבודה יתבררו כו', וזהו שרש יסוד ענין הקרבנות שהאדם מביא בהמה ומקריבה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בחי' ארי' דאכיל קרבניןכח, שכמו שלמטה הי' כהן המקריב קרבנות שלהיות הכהן הוא מבחי' החסדכט לכן הוא מקריב הקרבן שע"י בחי' החסד שלו הוא מקרב אותו שיתעלה לריח ניחוח להוי', וכ"ה למעלה בשרשו שנמשך מבחי' חסד לקרב הניצוץ שיש בבהמה הנקרבת שז"ע שהי' האש בדמות ארי'ל ע"ש פני ארי' אל הימיןלא שהוא מבחי' ימין מקרבתלב המקרב את ניצוץ דתהו שנפל בשבירה ונפרד מאחדותו מאז הי' עולם התהו ועי"ז נעשה שמחה גדולהכז מאד למעלה, כמו עד"מ ב' אוהבים נאמנים שלא ראו זא"ז זמן מרובה כשמתראים יחד שניהם הם בשמחה רבה ועצומה אשר לא יבא זר ביניהם כלל להפריע שמחתם, וזהו שרש ענין שמחת נשואין שמה' אשה לאיש ומ"מ מאז נולדו ה"ה רחוקי' זמ"ז שזה מתגדל אצל או"א, וזאת מתגדלת אצל או"א שע"פ רוב הם רחוקי' זמ"ז במרחק רב עד שאינם נודעים כלל וכלל זל"ז כו', עד שמגיע זמן קישור הנשואין אז בא אחד או כותב לו במכתב איך שבעיר פ' אשר גם היא אינה נודעת לו ואין לו מכירים בשם יש אחד שרוצה להשתדך עמו, והאיש הבינים משתדל בכל כחו לקרב המרוחקי' שהיו קרובים תחלה וכמ"ש לזאת יקרא אשהלד כי מאיש לוקחה זאת, וכשם שחוה