נתבשם ש' אלקים שהגם שאינו נתרצה אבל מ"מ נתבשם שהשמחה ממתיק הדיניםנט.
אך י"ל ענין ריח ניחוח להוי' דמשמע שש'ס הוי' מועיל ג"כ שאינו כמו ש' אלקים שרק נתבשם, ועוד דבש' הוי' אינו שייך נתבשם כי ש' הוי' הוא רחמיםסא אלא ע"כ שגם נתרצה מועיל ג"כ. הענין הוא דהנה תהו קדם לתיקוןסב ופי' קדם אינו קדם בזמן כי לא הי' רק סדר זמניםסד אבל לא זמן, אך פי' קדם הוא במעלהסג שענין התהו הי' ריבוי אור ומיעוט הכלים ובתיקון הוא ריבוי כלים ומיעוט האורסה ומזה הי' השבירה שנפלו הכלים למטה להחיות דצ"ח. וענין השבירה יובן כמו תיבת ברו"ך שבעת שאות ברו"ך שעומדים כאחת נושאים עליהם ההשכלה ברוך ל' גיבענצטסז אך כשנתפזרו האותיותסו ב' בפ"ע ור' בפ"ע וכן כולם אז הגם כי האותיות ישנם אך ההשכלה אינו נושא, כך יובן למעלה הנפילה שהיא השבירה שהאותיות נפלו למטה להחיות דצ"ח ומאחר שאנו רואין שלמטה החי הוא במדריגה תחתונה שהותרה שחיטהסח ונחירה בשביל האדםסט מוכרח לומר ששרשו הוא גבוה יותר במעלה וכמשל החומהע שהאבן שבראש החומה נופל למטה יותר.
וענין ריבוי אורעא אין הפי' שרק ריבוי אור, כי לא לבד שהאורות דתהו מרובים על אורות דתיקון באמת זה האור אחר גמור, כמו שמצינו ויעש אלקים את שני המאורות הגדוליםעב ואח"כ אמר לכי ומעטי א"עעג שנק' מיעוט, ואנו רואים כי אור הלבנה לגבי אור השמש לבד שהאור הוא במיעוט באמת זהו אור אחר שאינו בערך כלל וזהו רק גדול, ומכש"כ באורות דתהו שנק' ריבוי מכש"כ שהוא אור אחר אינו בערך כלל. וכן אנו רואים באור היום שנק' אור, ויקרא לאור יוםעד, לגבי אור השמש