החיצוני' דכתר משא"כ בחי' שמים רוחני' שנמשך מחכמה ממכ"ע בחי' פנימי' שלמטה במדריגה כידוע בענין הע"ס דפעמים הכתר נמנה כשמונים י"ס מבחי' חיצוני' ואז חיצוני' הכתר ראשון ואח"כ חכ' ואז אין הדעת נמנה ופעמים אינו נמנהלט כשמונים בחי' פנימי' כי פנימי' הכתר אינו בערך הספי' כלל ואז ראשית היא חכ' דאצי' כו', והנה להיות כי בשבעת ימי הסוכות צריך להמשיך דעת מחדש כנ"ל וכל המשכת אור חדש הוא ע"י הכתר דוקא כי אף שההמשכה היא מחכ' אבל א"א להיות המשכה אם לא ע"י שמתחלה יומשך הארה מן המקור בחכמה כמשל הנהר כשרוצים להמשיכו אנה ואנה שמתחלה צריך לחפור בעומק יותר להרחיבו בעצמותו וכו', ובחי' ההמשכה מכתר הוא ע"י בחי' עשי' דוקא ששרשם נלקח מבחי' כתר דוקא כנ"ל, וכן בחי' סוכות בחי' פנימי' בינה תשו"ע שביוכ"פ שמזה נעשה בסוכות מקיף מלמעלה ולכן חמתה מרובה מצלתה פסולה כי הצל בחי' חשך נעלה יותר כמ"ש בצל החכ'מ וכתיב ישת חשך סתרומא, חשכת מיםמב, כמראה החמה עמוקה מהצלמג כו'.
ד) והנה האדם מורכב מב' הבחי' נפשו הרוחני' מממלא וגופו הגשמי' שרשו מבחי' סוכ"ע והתחברותם יחד ע"י התורה שהיא כלולה מב' הבחי' אוריי' מחכ' נפקתמד אבל לא כחכמה שהיא חיות העולמות שהיא בחי' נובלות חכ' שע"ז נא' כולם בחכ' עשית אבל התורה היא בחי' פנימי' חכ' שלכן נענש דוד על שקרא ד"ת בשם זמירותמו כמ"ש באגה"ק בד"ה דוד זמירותמז קרית להומה, וכן המצות שהם רצון העליון יש בהם ג"כ חפץ שהם חפץ ה' ית' ה' חפץ למען צדקומח כו', וזהו דכתי' כל אשר חפץ ה' עשהנ בשמים ובארץ וארז"ל במד"ר וארא פי"בנא משל למלך שגזר שבני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, ואח"כ ביטל הגזירה ואני הוא המתחיל, וכך כתי' השמים שמים לה'נב והארץ נתן לבני אדם, ואח"כ ביטל הגזירה