ועי"ז נמשכים אורות דתהו בכלים דתיקון שהוא מאוד דתיקון, כי כלים דתיקון הם רק לפי אורות דתיקון ולא לפי אורות דתוהו, וע"י שמעלה האורות דתוהו יכולים להמשיך אותם בכלים דתיקון כי עולם התוהו קדמה לעולם התיקוןסח, ופי' קדם אינו בזמן כי זמן ה"ה נברא וגבול, אלא קדם במעלה, כי מה שהי' ריבוי אורות בתוהו ומיעוט אורות בתיקון אין הפי' שהאור אחד הוא רק ההפרש הוא שבתוהו הי' הרבה ובתיקון מיעוט, אלא האור דתוהו הוא באופן היותר נעלהסט, והראי' הוא מתיקון גופא כי ארז"ל אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופוע ופי' מסוף העולם ועד סופו מסוף עלדאת"כ עד סוף עלדאת"ג שהם רחוקים זה מזה שלא בערך ועכשיו נתמעט כ"כ האור עד שאינו רואים בו אלא עד פרסא או מילעא, נמצא שאין ערוך האור דעכשיו ממה שהי' קודם, שזהו בתיקון גופא, וכש"כ תיקון לגבי תוהו בודאי אין ערוך, וע"י מצות ממשיכים אורות דתוהו בכלים דתיקון שזהו מאד דתיקון.
והנה יש מאוד דתוהו שהוא באופן היותר מעלהעב, כי בכלל יש עקודים נקודים וברודיםעג, נקודים הו"ע תוהו וברודים הו"ע תיקוןעד, ועקודים הוא גבוה משניהם שהוא עקוד בכלי אחדעה שהוא מאד דתוהו ועל שמות לשון הענין הוא שיש ד' שמות ע"ב ס"ג מ"ה ב"ןעו, והנה השבירה הי' בש' ס"געז ונפלה בש' ב"ןעח ומ"ה הוא מברר ב"ןפ ונתעלה בש' ס"געט. והנה ש' ס"גפא ומ"ה המה מחודשיםפב שהי'