קאי על נשמות שהנשמה נק' ג"כ בש' נר כמ"ש נר הוי' נשמת אדםיד והכי פי' אם אתה משמר את נרי תומ"צ הרי אני משמר את נרכם היינו הנשמה, וצ"ל למה תלו השמירה דנשמה בתומ"צ הלא בל"ה אי' ואתה משמרה בקרביטו. ולהבין כ"ז צ"ל תחילה ענין ירידת הנשמה בגוף שלכאורה היא ירידה גדולה ועצומה כי קודם שירדה הנשמה בגוף כתי' חי הוי' אשר עמדתי לפניוטז, וענין עמידה למעלה הו"ע ביטול באהוי"ר ע"ד מלאכים שכתי' אצלם ויעמידם לעד לעולםיז שרפים עומדים ממעל לויח שעמידתם הוא באהוי"ר, והנה מה מלאכים שהם מחיצוני' הכלים עמידתם הוא באהוי"ר וכש"כ נשמות שהם מפנימי' הכליםיט בודאי עמידתה הוא באהוי"ר, ואיך הי' עמידתה לפניו שהוא מדריגה גדולה, ועכשיו שירדה להתלבש בגוף ונה"ב ה"ה מעלים ומסתיר על אהוי"ר שהי' לה ואין ביכולתה לעורר אהוי"ר ואפי' שתתעורר אהוי"ר אין ערוך לאהוי"ר שהיתה לה מקודם והלואי שתהי' שבה למעליותה כמקדם ויכול להיות שלא תתעורר כלל אהוי"ר, וכל דרכיה בחזקת סכנה. וצ"ל למה ירדה כ"כ ירידה גדולה ומוכרחים לומר שכדאי הירידה בשביל העלי' שיהי' אח"כ שהו"ע ירידה צורך עלי'כ והוא ע"ד כמו שאי' בספרים שיש מיני אבנים יקרים שאינם נמצאים ביבשה כ"א ביםכא דוקא ואנו רואים שיורדים בים במקום סכנה כדי להוציא האבן והוא יקר מאד כך מוכרח להיות שמה שירדה הנשמה במקום סכנה שהוא ירידה גדולה והוא בשביל העלי' שאח"כ, צ"ל מהו"ע העלי'.
והענין הוא כי הנה ידוע שעיקר קיום העולם הוא בשביל תומ"צ כמ"ש בראשית ברא אלקים ולכאו' מהו בראשית דוקא, ותירצו בשביל ישראל שנק' בראשית ובשביל התורהכב שנק' ראשית נמצא שעיקר קיום העולם הוא בשביל התומ"צ, וכמו שאי' עשרה עשרה הכף בשקל הקדשכג שעשה"ד מכוון כנגד עש"מכד,