דלא די דהאור שוה לחשך אלא שגם החשך שוה שכל נהוראין מתחשכאין קמי'קח, ולכן נמשך משם להיות נושא עון ועובר על פשע, ומ"ש לשארית נחלתו ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשרייםקט היינו שיהי' כלי לקבל בחי' זו, אבל מצד קמי' אינו נוגע כלל.
וזה חנם בלא מצות שאין אתעדל"ת דמצות מגעת לשם דמה איכפת לו להקב"ה אם שוחט מן העורף או אם שוחט מן הצואר לא נתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריותקי, בריות הם נשמות דבי"ע, ולצר"ף את הבריות היינו לברר הניצוצות שנת"ל, אבל לגבי א"ס אינו נוגע כלל, דמצות הם מצות המלך וכמו מלך שגוזר אומר שיהי' באופן זה דוקא ולא באופן אחר, כמו"כ מצות נק' רמ"ח פקודי"ןקיא שהוא פקודה בדקדוקי' וע"י א"א להמשיך בחי' חסד ה' שבלי גבול, וזהו חנם בלא מצות, וכדי להמשיך בחי' זו העיקר הוא ע"י תפלה שהו"ע ביטל וכמ"ש ואל זה אביט אל עני ונכה רוחקיב דוקא, שאפי' כשלומד לא יחזיק טיבותא לנפשי' שאם מחזיק טובה לעצמו הגם שא"א לומר שהוא כמו שאינו, אך ה"ז שיוצא עצם חיוב לימוד התורה, אבל באמת א"צ להחזיק טובה לעצמו כלל, וכמו שא' דוד ע"ע אם לא שויתי ודוממתיקיג שהי' בבחי' דומם וא' ע"ע אנכי תולעת ולא אישקיד והמשל הוא שבעת עסקו בתורה מעדן עצמו כתולעתקטו וא"כ למד תורה ומ"מ אמר שלא גבה לבי ולא רמהקטז עיני ולא הלכתי בגדולות כו' אם לא שויתי ודוממתי שהי' בטל בתכלית, וזהו ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתךקיז דאורייתא מחכ' נפקיתקיח וכדי שיהי' פתיחה בתורה שיאיר מבחי' ורב חסד הוא ע"י ונפשי כעפר לכל תהי' שהו"ע הביטל, וענין התפלה העיקר כריעות והשתחואותקיט וה"ז כמו מלך מצד עוצם