תקמח

כשעקדו אביו אברהם ממעל לעצים^תרנה כו', ובכל מאדך היא בחי' אה"ר שבלי גבול זהו מדתו של יעקב שהנחיל לו הקב"ה נחלה בלי מצרים^תרנו כמ"ש ופרצת ימה וקדמה^תרנז וצפונה ונגבה, וגם היותו בריח התיכון ה"ה מחבר ב' קצוות שזהו מפני שהוא למעלה מההגבלה, שהרי גבול החסדן הוא הגבורה וכן להיפך ויעקב מחברם יחד שלא ינגדו זל"ז כו', ולכן כשישראל מקיימין לאהוב אותו ית' בג' בחי' אהבה אלו הרי מעשה אבותיהם בידיהם^תרנח שמעשה אבות סימן לבנים^תרנט, ולכן כאשר ישראל עובדי' להקב"ה בג' בחי' אהבות אלו ה"ה כדוגמת האבות בעבודתם כו'.

קיצור. מל' וזכרונות לכאו' ה"צ להקדים זכרונות למל', ר"ה נק' יום הזכרון, שצ"ל שלכאו' הי' צ"ל יום התרועה, זכור לעבדיך, היתכן שישכח עליהם אלא הבקשה שגם לנו יזכור זכותם, ג' אהבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך הם דוגמת ג' אבות אברהם יצחק יעקב כו'.

ךה) ואמנם הנה כ"ז הוא כשישראל בעבודתן הם מקיימים^תרס ג' בחי' אהבה הנ"ל כל חד לפום שיעורא דילי'^תרסא, אבל כשקורא ואינו שומע כלל מה שהוא מדבר, וכ"ש שלא נתעורר בבחי' אהבה, ואפי' בכל לבבך בשני יצריך לא פעל בעצמו כלל מפני כי יצרו הרע <42>

ּ עדיין עומד בתקפו לבלי יניחו להתבונן כלל שז"ע טמטום המוח^תרסב שהמוח אטום מלקבל דבר חכ', והגם שיש מי שאינו בבחי' טמטום המוח, והוא לומד ומתבונן עכ"ז אינו מתפעל כלל מההתבוננו' שמתבונן בגדולת הבורא, וזהו שהנביא צווח אני ה' לא שניתי^תרסג ואתם ב"י לא כליתם פי' שמחמת ההתבוננו' בבחי' אני ה' לא שניתי הי' צ"ל בחי' התפעלות כו', ומ"מ אתם בנ"י לא כליתם שאין לכם כליות הנפש, והיינו מפני שהם בני יעקב היינו שהנביא קורא אותם בני יעקב שהוא ע"ש וידו אוחזת בעקב עשו^תרסד, והו"ע עקוב הלב מכל ואנוש הוא^תרסה פי' אנוש הוא חלוש שחלושי' הם מפני בחי' העוונות שאדם דש בעקביו^תרסו מפני ההרגל שהרגיל עצמו בהם עד שמדמה בנפשו שצ"ל כן, וז"ע ג'

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org