תתצו

ואל אישך תשוקתך^ה, תשוקת יצה"ר לקין וחביריו שנא' ואליך תשוקתו^ו, תשוקת גשמים לארץ שנא' פקדת הארץ ותשוקקיה^ז, אין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל שנא' אני לדודי ועלי תשוקתו, וצ"ל הד' תשוקות בשלמא תשוקת אשה לבעלה הוא תשוקת המקבל להמשפיע כי לזאת יקרא אשה^ח כי מאיש לקחה זאת, אשה הוא אש ה'^ט ואיש הוא אש יו"ד^י והה' הוא מקבל מיו"ד שהתשוקה הוא מהמקבל להמשפיע. וכן תשוקת גשמים להארץ הוא תשוקת המשפיע למקבל כמ"ש בזהר מטרא בעלה דארעא^יא, אבל תשוקת הקב"ה על ישראל לכאורה אינו מובן איך שייך למעלה תשוקה הלא מה שאנו קוראים למטה תשוקה הוא דוקא שייך באדם כשחסר לאדם אחד איזה דבר ויודע שאם ישיגנה ישלים רצונו בזה, משתוקק לדבר ההוא, אבל למעלה שאנת הוא שלימותא דכולהו^יב וכלום חסר הוא שאפי' רצון סתם אינו שייך למעלה ובפרט ענין תשוקה שהוא פי' רצון בתוקף בודאי אינו שייך למעלה, ובאמת מצינו כמה פעמים שיש ענין תשוקה למעלה כמ"ש רק באבותיך חשק הוי'^יג או כמו שאי' נתאוה הקב"ה להיות לו ית'^טו דירה בתחתוני'^יד אף שאין ידוע לנו הטעם מפני מה נתאוה^טז מ"מ זאת ידוע לנו שנתאווה או כמו שאי' במד"ר ע"פ שוקיו עמודי שש מלמד שנשתוקק הקב"ה^יז שהו"ע תשוקה שלכאו' אינו מובן איך שייך למעלה תשוקה וענין נתאווה. ועוד ממה שאמר במד"ר הנ"ל דד' תשוקות שאין תשוקת הקב"ה אלא על ישראל משמע מזה שלשון הכתוב מה שכתי' ועלי תשוקתו עלי בע' הוא מדויק וצ"ל למה כתי' כן ולא בא'.

ולהבין כ"ז יש להבין מה שכתי' אני לדודי ודודי לי ונת' שקאי על ענין תשובה^יט כי הוא ר"ת אלול וס"ת ד' יודי"ן^יח שרומזים על הארבעים יום שהם ימי רצון שבהם נותנים כח מלמעלה לעשות תשובה, אך באמת י"ל שהפסוק הזה קאי על כללות עבודה בתומ"צ כי הנה אי' בילקוט אני לדודי בעוה"ז ודודי לי בעוה"ב^כ, ולפי

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org