תתקנג

שהוא אור אחר. ויובן זה יותר מע' אור שנברא ביום הראשון הי' אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו^עה וידוע הקושי' הי' צריך לכתוב מתחילת העולם כו'. אך הנה כתי' ועלמות אין מספר^עו שיש עולמות הרבה, אך בכלל הם נכללים בשתי עולמות עלדאת"כ ועלדאת"ג^עז כמ"ש ברוך הוי' מעולם ועד עולם^עח פי' עלדאת"כ ועלדאת"ג. וזהו הי' אדם צופה ומביט מסוף עלדאת"כ מלמטלמ"ע עד סוף עלדאת"ג מלמעלמ"ט, ואח"כ כשנתמעט הראי' כמה יוכל האדם לראות פרסא או מיל^עט, ונמצא כי לבד שהאור הוא מיעוט בכמות קלענירער אור, אלא ממש אחר הוא וזהו בתיקון מיום ראשון, וכש"כ בריבוי דתהו בודאי אור אחר הוא שלא בערך כלל ומצד זה הי' השבירה. כי באמת מוכרח לומר שעיקר השבירה הי' מצד ריבוי אור ולא מצד מיעוט הכלים. גם זאת אמת שהי' מיעוט הכלים ג"כ אבל עיקר השבירה מוכרח לומר שהי' מצד ריבוי אור, כי מצד מיעוט הכלים א"ר^פ בתיקון שהמיעוט מחזיק המרובה^פא כמו הראש שהוא קטן הרבה מהיד והרגל ובהם לא נמצא רק כח אחד כמו כח ההילוך ברגל אבל בראש נמצא כוחות הרבה, ראשונה ג' מוחין חב"ד ראי' ושמיעה טעם וריח^פב ורק מוכרח לומר שלא מצד מיעוט הכלים הי' השבירה אלא מצד ריבוי האור. וע"כ ע"י שמקריבין הבהמה ששרשה היא מריבוי אורות דתהו ועי"ז נמשך תוס' מרובה בכלים דתיקון וזהו ניחוח להוי' פי' ניחוח נחות דרגא^פג בהוי' דתיקון.

וענין ריח לא הוא ש' העצם ריח שע"י הקרבת הקרבן אלא הוא ש' המושאל שא"ר פעולת הריח שמשיב את הנפש^פד כשאדם נתעלף ע"י שמריחין לו ריח חזק עי"ז משיבין לו את הנפש, ופי' נתעלף אינו הסתלקות הכוחות לגמרי כי אז לא הי' מועיל לו הריח, כי למת בלתי חי אינו מועיל ריח, אף שמצד הריח אפשר שהי' מועיל אך המריח איננו, כי לעצם הנפש לא ביכולת להגיע ומריח מצד הגוף איננו, אלא פי' שנתעלף שבאמת החיות נמצאת בלב וההרגש בהכוחות אך חסר הרו"ש קמיטה וסגירת הלב והכוחות נתעלם^פה למקור אחיזת הנפש עם הגוף והריח

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org