במקומותלז בשינוי קצת) ארבע תשוקות הןתלו אין תשוקתה של אשה אלא לאישה שנא' ואל אישך תשוקתךתלח, אין תשוקתו של יצה"ר אלא על קין וחבריו שנא' ואליך תשוקתותלט, אין תשוקתן של גשמים אלא על הארץ שנא' פקדת ארץ ותשוקקיהתמ, ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנא' ועלי תשוקתו, ד"א תשוקתו תשים אנו, ואע"פ שתשים אנותמא, אנו מקוים לישועתותמב של הקב"ה ומייחדים שמו בכ"י, ומסיים בשה"ש ואומרים ב"פתמג שמע ישראל כו'. וצ"ל ב' פירושים אלו שדרש תשוקתו ל' תשוקה, ולשון תש וקו, הנה ענין תשוקת האשה ואל אישך תשוקתך הוא כי אשה אש ה'תמד ותשוקתה לאיש בחי' אש יו"דתמה כו', ותשוקת הגשמים לארץ זהו תשוקת המשפיע למקבל כו'תמו, אך ענין תשוקת הקב"ה על ישראל צ"ל הלא אנת הוא שלימותא דכולהו כו' וכלום חסר כו', וגם כאן אמרותמז על ישראל ולא לישראל כדקדוק לשון הפסוק ועלי. ויובן בהקדם ענין הפסוק אני לדודי ודודי לי, שהגם שנת"לתמח שעיקר פי' הפסוק הוא על התשובה, מ"מ יש לפרשו גם על כלליות העבודה כו' דהנה ארז"ל בילקוט אני לדודי בעוה"ז, ודודי לי בעוה"בתמט כו'. וביאור הענין דהנה ארז"ל במשנה דאבות יפה שעה א' בתשו' ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, ולכאו' צ"ל מאחר שאומר מע"ט עם התשובה למה צריך לתשובה, שהתשובה בכלל היא על חטא ועון שזהו כשלא אכשיר דריתנ כו', וא"כ מ"ע תשובה עם מעש"ט כו'. וגם ארז"ל כל ימיו בתשובהתנא שזהו ג"כ אינו מובן למה צ"ל כ"י בתשובה שמאחר ששב ורפא לו, א"כ לכאו' א"צ יותר לתשובה כ"א למעש"ט, והאומר אחטא ואשובתנב אין מספיקין בידו לעשות תשובה ואיך הואתנג כ"י בתשובה. אך הענין דענין ופי' תשובה אינה דוקא על חטא ועוןתנד בפו"מ או אף גם על חסרון דק שבדקות שכ"ז הוא