תקצא

באותיות אלו וזה אומר באותיות אלו ואין מדקדקי' בזה כלל, כי העיקר הוא השכל שבהאותיות והאותיות אינם מעלים ואינם מורידים^צח כו'. ולהבין זה הנה איתא בס"י בשלשה ספרים^צט ברא הקב"ה את עולמו בספר ובסופר ובסיפור, ורז"ל אמרו בשלשה דברים ברא הקב"ה^ק את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת שנא' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה^קא בדעתו תהומות^קב כו', ולכאו' צ"ל מפני מה בס"י נא' בספר כו' ורז"ל אמרו בחכ' כו', אך הענין דבאמת אמרו שניהם דבר א', כי הנה ספר הוא בחי' בינה^קד ותבונה כנודע מענין ספר תורה^קה כו', וסופר בוא"ו הוא בחי' חכ'^קו כי הסופר הוא שכותב את הספר כו', וסיפור הוא בחי' הדבור הוא בחי'^קז הדעת^קג כמ"ש מפיו דעת^קח. והנה^קט ארז"ל עריבים עלי ד"ס^קי יותר מיינה ש"ת, והיינו כי ד"ס הם הם^קיא הדברים שנמשכי' מבחי' סופר שלמעלה מבחי' ספר שהוא הכותב הספר, ולכן ניסוך המים להיות כי גדלה מעלתן כ"כ עד שהם^קיב נצטוינו מפי הסופר הכותב הספר, ובספר תורה נמצא רק בדרך רמז לבד, וכנודע שענין הרמז מורה על היותר נעלה, וכאמרם די לחכימא ברמיזא^קיג, וכמו קוש"י לגבי יו"ד^קיד כן ערך הרמז לגבי דבר המפורש בפירוש.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org