תקון חצות הוא מרירות על הריחוקעה דכשיתבונן בעוצם ריחוקו מאלקות יתמרמר מזה, אך יזהר שלא יפול בעצבות שהוא היפך המרירותעו והוא אסקופה הנדרסתעז לכל העונות דמצד העצבות איז רעכט אלץ, ואח"כ פ' הקרבנות, וצלה"ק תחילה ברכת השחר דכד קרא תרנגולתאעח מברך הנותן לשכוי בינה והיינו מ"ש חצות לילה אקום להודות לךעט, ועי"ז יבא לבחי' קרבן דכל העוסק בתורת עולהפ כאילו הקריב עולה והיינו שמתקרב קצת, ואח"כ מתחיל להתפלל הודו לה' קראו בשמופא וצ"ל והלא תיכף כשניער משנתו אומר מודה אני לפניךפב ומהו אומרו עוד הפעם הודו לה'.
והענין דהנה מ"ש מודה אני הוא הודאה כלליות וזהו לפניך שכולל כל הפרטים דכשניער משנתו ה"ה כקטן שנולד ויותר מזה דקטן שנולד באמצע היום הרי יש גדולים להרגיל ולאמן (בפ"א מל' כאשר ישא האומןפג כו') אותו אבל בזמן קימה לכל אדם לא יש כלל מי שיאמן אותו, וזהו מ"ש המחדש בטובו בכ"י תמידפד מאין ליש ובאמת ל"ד בכ"י אלא בכ"ע ובכל רגע אלא שביום הוא ניכר דלילה זמן החשך וכמ"ש ויהי ערב ויהי בקרפה דכשמתחיל להאיר ביום ה"ז כמו תחילת הבריאה וה"ה כקטן רק הקטן אין לו דעתפו והאדם יש לו דעת וכמו אדה"ר כשנוצר הי' לו דעת דכל מה שנברא בשימ"ב בצביונם נבראופז, אך מ"מ אינו משיג עדיין שום פרטיות לכן הוא אומר מודה אני שהוא הודאה כלליות שמשיג שא"צ להיות נפרד, ואח"כ מ"ש הודו לה' היינו שמשיג דבשם הוי' אינו שייך השגה שהוא הי' הוה ויהי' כא'פח רק הודאה, וקראו בשמו דבשמו של הוי' היינו (בפ"א בחי' מל' ) שם אד' שם אלקיםפט שייך קריאה, וה"ז השגה שמשיג שאינו שייך בו השגה.