הוא לחיי הגוף, והיינו לבחי' החיות שנמשך בחי' הארת הנפש להחיות הגוף, הן ברוחניות והן בגשמיות שכולל גם כל עשיית הטוב שלו בעשיית התומ"צ בסור מרע ועשה טוב כו', משא"כ דין הנשמות הוא בצאת הנפש מהגוףתקעא כמ"ש בהגמ"יתקסח, ואי לזאת דעת לנבון נקל שבעלות החיות למעלה למקור חוצבה אחר שעשה שליחותו מוכרח להראות פעולתו מה שעושה בשליחותו, ולכן כשם שהחזרת הנפש בפקדון שבכל לילה צ"ל נקי מכל לכלוך ופסולת וכנ"לתקעב בענין בחי' התשו' שבכ"י, כ"ש וק"ו שכלליות החיות שמכל השנה שעולה ונכלל באוא"ס חיי החיים צ"ל מנוקה מכל פסולת ולכלוך ודבר זר, שאל"כ אינו ראוי להעלות כלל לפני ממה"מ הקב"התקעג, וכמ"ש הקריבהו נא לפחתךתקעד כו'תקעה הירצך או הישא פניך, וכ"ש לפני ממה"מ הקב"ה, ותשו' זו היא אפי' גם בצ"גתקעו שלא חטא מימיו בפו"מ ואפי' בהרהור כו', ומ"מ הנה גם נפש הצ"ג מלובשת בגוף כו' אי לזאת מחויב כאו"א לעשות חשבון הנפש מכלליות השנה מה עשה בשנה וידע אינש בנפשו שעם היות שלא פגם ח"ו בפו"מ ואפי' הרהור עבירה שה"ה קשה מעבירה כנ"ל, מ"מ ימצא כמה דברים שלא עשהתקעז לש"ש, שג"ז משוקץ ומתועב נגדו ית', שלא אמרו בלימוד התו' והמצות שלא לשמה רק מפני שמתוך שלא לשמה בא לשמהתקעח, אבל לא שישאר בלא לשמה, ובענוה התירו עוד יותרתקעט מפני שענוה גדולה מכולםתקפ, וכמ"ש בירושלמי פ"א דשבת, שמה שעשאהתקפא החכ' עטרה לראשה עשתה ענוה עקב לסוליסה שנא' עקב ענוה יראת ה'תקפב, מה שבחכ' נא' ראשית חכ' יראת ה', וע' בתוס' בעירוכין דט"ז רע"ב, אבל לא בשאר כל המצות כו', וגם אם יברור א"ע בי"ג נפותתקפג ימצא שפ"א או שתים קרה לו שהי' יכול לעשות מצוה ולא עשה, וכ"ש בעון ביטול תורה שנמנע ולא עשה שתלה בחלישות גופותקפד כו' וכדומהתקפה במה שיוכל למחות ולא מיחהתקפו, שצריך לשוב ע"ז מעומקא דלבא, שפי' תשובה זו היא חרטה ועזיבתתקפז החטא ולא