תרפח

ז"א, כי הנה ישראל זוטא היינו בחי' ז"א כי הגם שז"א היינו ו"ק דאצי' חג"ת נה"י, ועמ"ש לעיל בפי' המאו"א^כד שכשהז"א הוא רק ו"ק ז"ע מי יקום יעקב^כה כי קטן הוא, אך כשהמוחין דאו"א נתלבשו בו נק' ישראל לי ראש כי יש הפרש גדול בין כשהמוחין מאירים במדות או כשהם רק מדות לבד כו' ועד"מ למטה התינוק נוח לכעוס כו' משא"כ מי שמדותיו בהשכל קשה לכעוס, ולכך אומרים אב הרחמן^*26 שבחי' חכמה מקור הרחמים, ולכן כשהמוחין מאירים בז"א נק' ישראל, ומ"מ הוא רק בשם ישראל זוטא יכנה כי הוא רק המשכת מוחין במדות, משא"כ ישראל סבא זהו נה"י דאבא עצמו, ועד"מ השכל עצמו, ונת' שמבחי' ישראל זוטא שהוא ז"א נמשך באותיות הדבור שזהו כמשל הדבור שמקבל מהבל הלב שבו משכן המדות, שז"ע בנ"י הנא' בפ' שמות דקאי על ירידה הב' שהוא המשכת ז"א באותיות הדבור, וע"כ בחי' יעקב לא נק' בני ישראל, כי יעקב שהוא בחי' אחוריים דאבא אינו בן לבחי' ישראל זוטא, אלא אח עד"מ, וז"ש בנ"י הבאים מצרימה את יעקב שהדבור מקבל מבחי' בני ישראל זוטא שהוא ז"א כמו שמקבל מוחין כו' וגם מבחי' יעקב כו'.

קיצור. שמע ישראל יש"ס, נער ישראל, ישראל זוטא, וענין מפני שיבה תקום דיקנא דא"א, זקן דיקנא דז"א, שקנה כו' ולכן בפ' ויגש יעקב בכלל בנ"י שזהו לגבי יש"ס נה"י דאבא, וקטן יעקב זהו רק ו"ק לבד, וכשמקבל מוחין מבחי' חכ' נק' ישראל ג"כ אלא שהוא זוטא ולכן יעקב אחוריים דאבא אינו נק' בן לבחי' ישראל זה כו'.

ב) והנה נת' עוד במ"א^כו בענין שהכתר הוא למעלה מכל הע"ס, והוא מקור התענוג בחי' סוכ"ע כו' והתחלת ההשתלשלו' האצי' ממכ"ע הוא מחכמה^כז, וחכ' הוא שרש האצי', כי עיקר האצי' הוא התיקון מעולם התהו ובחכ' אתברירו^כח, והטעם כי ענין השבירה מעולם התהו^כט היינו שנפלו בבחי' יש, והתיקון הוא להיות אין, והיינו ע"י החכמה כח מה^ל, והנה חכמה עצמה יש בה ע"ס, ומכתר שבחכ' עד ת"ת שבחכ' נק' אבא, והנו"ה נק' יש"ס (ע' פע"ח שער חהמ"צ פ"א) ומשם

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org