דחיותארנג ע"ז, אך הנה כ"ז הוא רק בבחי' אדם לבד, אבל בבחי' עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' כמראה אדם, כחשוכה כאורהרנד שוין ואם צדקת כו', רק שכך עלה ברצונו ית' שיומשך אוא"ס ע"י בחי' מעשה המצותרנה, וזהו מ"ש במד"ר וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט כו' אלא שנתן את המצות כדי לצרף בהם את הבריות דהיינו שכך עלה ברצונו מחמת כי חפץ חסד הוא שימשיכו תוס' וריבוי אורות ע"י מעהמ"צ, ועפ"ז יובן ג"כ מ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' כל הנקרא בשמי ולכבודי כו' וכל כלרנו פעל ה' למענהו, כי מ"ש כל פעל ה' למענהו היינו בבחי' כבוד הנ"ל שכל מה שברא כו' לא ברא אלא לכבודו, פי' כבוד עולה מספרו ל"ברנז הרומז לבחי' ל"ב נת"חרנח שהם בחי' התפשטות החיות בעולמות כמ"ש כולם בחכמה עשיתרנט, אשר בבחי' חכ' שהיא ראשית ההשתלשלותרס, שייך בחי' העלם וגילוי, וע"י מעשה התחתונים ממשיכים גילוי אוא"ס בבחי' חכ', וממילא נמשך למטה ג"כ גילוי אוא"ס, וזהו דכתיב מלא כל הארץ כבודורסא שגילוי בחי' חכ' נמשך דוקא בארץ, והיינו ע"י מעשה התחתונים שעוסקים במעשה המצות שניתנו בגשמיות דוקא כו', ולכן כשהמלאכים ביקשו התורהרסב לא ניתן להם, לפי שעיקר גילוי בחי' ח"ע אינו נמשך אלא למטה דוקא ע"י מעשה המצות של התחתונים דוקא, וכמו שהשיב להם משה כלום יצה"ר יש בניכםרסג כו'.
קיצור. ב' פי' בפסוק כי אמרתי כו' חפץ חסד, לבנות החסד, ולכאורה הלא כל פעל למענהו, במעהמ"צ ג"כ פעם אמרו מוסיפים כו' ופעם וכי מאי איכפת, ענין מוסיפים זהו בציור אדם, ולהיפך כענין שינה, אבל בעצמותו כחשוכה כאורה וכי מאי איכפת כך עלה ברצונו וזהו מצד חפץ חסד, ומ"ש כל פעל, לא ברא אלא לכבודו פי' כבודו ל"ב נתיבות חכ' שזהו בחי' אדם הנ"ל, וזהו מכה"כ ע"י מעהמ"צ של התחתונים דוקא כלום יצה"ר יש בניכם.