רצט

ואמנם הנה כ"ז הוא כשמהפך האש זרה להיות בבחי' רשפי אש התשוקה לאלקות כו', אבל אם עדיין עומד במרדו לילך אחר מזימות יצרו הרע המסיתו ומדיחו כנ"ל, הנה הקב"ה ממתין לו אולי ישוב מדרכו, ובא"ל חכ'^*60 כאשר מתמלא סאתו, או קודם מעט שמתמלא כל סאתו (ע"ד חורבן בהמק"ד ב' שני' קודם^ס כמ"ש במ"א) שולח הקב"ה אש לטהרו ולזככו כו', כי עיקר הטהרה הוא באש כנ"ל, והיינו יסוד הדק יותר מכל היסודות, ולכן כשפגם ע"י עובי וגסות יסודותיו דרמ"ע, והעיקר מיסוד העפר שהוא היותר גס שבהם, הנה טהרתו וזיכוכו הוא באש, אלא שמחסד ה' עלינו שולח חמתו על העצים והאבנים^סא ומכלה חמתו בהם ר"י^סב, תמורת אש נוקמת שג"כ אוכלה אש דחום הטבעי ויצה"ר כמ"ש ותבער בם אש ה' ותאכל^סג, וכתי' כי בערה בם אש ה'^סד, אלא להיותו טוב וישר ה'^סה ומרבה להיטיב שופך חמתו על העצים כו', אשר עי"ז כאשר מכלה ר"ל ביתו ובניניו, נוטל ממנו כל בחי' מקיפי' שלו, והעיקר הוא המקיף שבירור זו הוא עוד חזק וגרוע מכור עוני, שהפנימי' ומקיפי' שלו הם אינם טובים, ומ"מ ישנם כפי ההכרח כו' משא"כ שריפה ר"י אוכלת הכל, ולא עוד שגורם פחד הלב שמתפחד עד שמתלבן דאזיל סומקי^סו כו', והוא ע"י חלישות העורקי' שנחלשי' מהפחד, וממילא מתעורר התפעלות החום שבו לגרש את רוח החיוני שבו עד שיכול לבוא לידי התעלפות גמורה, והיא מדה כנגד מדה^סז, וכמארז"ל שמדה במדה לא בטלה^סח ובמדה שאדם מודד^סט מודדין לו, הוא הסית בנפשו חום הטבעי ולא גדר בעדו להסתפק במה שהותר לנו כל הדברים שאסר לנו כמארז"ל אסר לנו בשר בחלב והיתיר לנו^ע כחל, ועד"ז רבות שם, כ"א נמשך אחר דברים האסורים כו', וגם אינו פועל בנפשו לעורר את האהבה לאלקות עד שאש אוכלה אש כו', לכן מדה במדה תייסריך רעתך ושולט האש הגשמי המכלה כו' שהוא מד' אבות נזיקין^עא כו', עד שפועל כנ"ל כו', וג"ז הוא תכלית הטוב בשביל לנקותו להצטרף ולהתלבן כו', ויובן גודל עונש הפחדי' ממארז"ל שהמלבין פני חבירו ברבים^עב אין לו חלק לעוה"ב, והיינו דאזיל סומקא ואתי חיורא^עג וא"כ מובן גודל עונש הפחדי' ואיך שמזדכך עי"ז, ונודע כי הילוך השמש בארץ טפח הנה ברקיע היא מהלכת אלפי' מילין כמ"ש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org