רפא

אותו השכל בא לידי הגבלה^סו עד שישתכח במשך הזמן ע"כ יזכור אותו גם כשיומשך הזמן^סז ולא יגרע בו אור השכל מזמן זה לזמן אחר כמאז כן עתה אחר הרבה שנים מאחר שבא מכח שאיננו מוגבל בכלי הגוף כו', וזהו עיקר ענין מוח הזכרון שיש בו מבחי' אור המקיף כו', ולכן בפ' קדש שהוא חכ'^סט נא' ולזכרון בין עיניך^ע כי חכ' היא בחי' חיה^עא כמ"ש והחכ'^עב תחיה^סח, והנה הלובש לבוש ממשיך עליו אור מקיף כידוע שאורות המקיפים שורים על הלבושים^עג דוקא^עד, אמנם כשלובש ב' מלבושים כא' אין אור המקיף הדוחה הקליפה יכול ליכנס ביניהם ומביאתו לידי^עו שכחה* [ועמ"ש^עה עוד מענן שכחה בת"א פ' תצוה סד"ה זכור את אשר עשה לך עמלק ובלק"ת^עט בד"ה ואהי' אצלו אמון פ"ג, ובאג"ה בסופו סד"ה דוד זמירות קרית להו וע' במאו"א אות שי"ן סל"ז ובפרד"ס^פ ערך שכחה וערך זכירה^פא, ובזח"א ר"פ מקץ דקצ"ג ע"ב ע"פ ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו וע' בגמ' פ"ה דברכות דל"ב ע"ב ע"פ ותאמר ציון עזבני ה' ואד' שכחני כו' עד ואנכי לא אשכחך וע' בתוס'^פב פ"ק דר"ה די"ז ע"ב בשם הפסיקתא. ומכ"ז יש

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org