מח

עלה ברצונו כו' מחמת כי טבע הטוב להטיב^רכד, וכמ"ש בע"ח^רכה. והפי' הב' בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה שבכדי להיות העולם שכולל בחי' מקום וזמן שעולם הוא בחי' מקום כנ"ל בענין עולם שנה נפש, וגם כולל זמן ג"כ כמו ועבדו לעולם שפי' עד זמן היובל^רכו שהוא זמן ארוך שנק' עולם, ועכ"ז הוא זמן כו'. ובכדי שיהי' העולם בבחי' מקום וזמן צריכים לבנות מדת החסד דאצי', והגם כי מתחילת הבריאה נברא העולם מצד כי חפץ חסד הוא שגם לפי' הב' כן הוא, עכ"ז עכשיו באתעדל"ת תלי' מילתא^רכז שצריכים להמשיך ולבנות מדת החסד שתלוי במעשה התחתונים, וזהו כי אמרתי עולם זהו ע"י חסד יבנה, שע"י בנין החסד יתקיים העולם כו'.

ואמנם צ"ל שהרי ארז"ל בפרק שנו חכמים, כל מה שברא הקב"ה בעולמו^רכח לא ברא^רכט אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי^רל ולכבודי בראתי^רלא כו', וכתיב כל פעל ה' למענהו^רלב, ולפי מה שנת"ל בפי' כי אמרתי עולם חסד יבנה משמע להיפך שהוא רק חסד חנם להיטיב לברואיו לבד. אך הענין הוא דהנה קושי' זו עצמה יש ג"כ במעשה המצות^רלג שהרי ארז"ל בילקוט האזינו רמז תתקמ"ה בשם הפסיקתא בשעה שישראל ערש"מ מוסיפים^רלד כח וגבורה שנאמר ועתה יגדל נא כח אד'^רלה שע"י מעשה המצות נעשה הגדלה בבחי' כח אד' וכתיב הבו גודל לאלקינו, תנו עוז לאלקים^רלו, שישראל ע"י עבודתם במעהמ"צ מוסיפים כח כו', ולהיפך ח"ו כשמכעיסים אותו כביכול כתיב צור ילדך^רלח תשי^רלז, וכ"ה במד"ר איכה בפ' ויצא מבת ציון, רע"ז בשם ר"י בר' סימון בזמן שישראל ערש"מ מוסיפים כח בגבורה ש"מ כד"א באלקים נעשה חיל (תילים ס') ובזמן שאערש"מ כביכול מתישים כח ש"מ דכתיב צור ילדך תשי (דברים ל"ב) וכנ"ל נמצא מובן היטיב שמעשה המצות פועלים שינוי למעליותא, ובמד"ר בראשית ר"פ מ"ד^רלט משמע להיפך דאיתא התם ע"פ אמרת ה' צרופה (תילים י"ח ל"א) וכי מה איכפת לי' להקב"ה אם שוחט מן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org