כו', והענין הוא דכתי' כי חלק ה' עמו, וכתי' פב"פ דיבר ה' עמכםתתקב ודבורו של הקב"ה חשיב מעשהתתקג שעי"ז נעשה הוי' עמכם בכאו"א מישראל, ונודע כי יו"ד דש' הוי' וקוש"י הם בחי' שלמעלה מן השכלתתקד ולכן כאו"א מישראל יכול לבא לבחי' זו ולכן אפי' נשים וע"ה יכולים לבוא לקדה"ש כמ"ש בסש"בתתקו, ואמנם לא כ"א זוכה וכמאמר ר"ע מתי יבוא לידי ואקיימנהתתקז, ולכן בכדי לבוא בעבודה לבחי' זו זהותתקה ע"י שיתבונן תחלה בבחי' התבוננות שע"פ השכל היינו שהוי' אלקינו הוא הוי' אחד פי' דגם כי נתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות עכ"ז כולם בטלים לאלף הוא בחי' אלופו ש"עתתקח בתכלית הביטול כמ"ש ביאור ד"ז במ"א בכ"ד, ע' בד"ה מי כמוכהתתקי באלים הוי'תתקט, ואח"כ יוכל לבוא לבחי' הביטול שלמעלה מן השכל לגמרי שזהו בחי' איתן ועי"ז מוסדי ארץ שיומשך הדעת גם בארץ כמים לים כו'תתקיא. רק כי לע"ל נא' כי בועליך עושייךתתקיב להיות כי אז תקראי אישיתתקיג, והיינו כי לע"ל יהי' כל עיקר העסק בתורה לבדתתקיד כי להשפעות גשמיות לא יצטרכו כלל כי הרי ארז"ל עתידה ארץ להוציאתתקטו גלוסקאות וכלי מילת כו' ולכן כל עסקיו לא יהי' כ"א בעסק התורה לבד, ועכשיו מוכרח לעסוק בדברים הכרחי' עכ"פ, והיינו כי לע"ל יהי' גילוי בחי' נשמתא לנשמתא, ועכשיו הוא רק היחוד בבחי' נשמתא לנשמתא כו'.
והנהתתקטז נת' בסידור בשערתתקיז הל"ג בעומרתתקיח שהרמז בתו' על ל"ג בעומר הוא בפסוק עד הגל הזהתתקיט, ונת' שם שהגל זהו הפרסה המפסיק בין אצי' לבי"עתתקכ, וכן מלמעלה מאצי' לאצי'תתקכא, ול"ג בעומר הוד שבהוד סיום הקדושה