ע"ש, ובהביאורתתקכב והגהות לשםתתקכג, מענין הסתלקות דרשב"י בהוד שבהודתתקכד, ואמנם לפי משנ"ת בדרוש זה ענין ב' הפרסות שנת' שם צ"ל שזהו ע"ד ב' בחי' ברוך, היינו מה שפותח בברוך וחותם בברוך, בכדי למנוע ב' מקומות שיונקי', ולפ"ז גם פסוק גל עיני יתבאר על ל"ג בעומר, דהנה נת"לתתקכה שענין חותם בברוך זהו בכדי שלא יומשך תוס' יניקה מצד ריבוי הצמצום, ולכן זהו בתושבע"פ שיש בה חומרות גדרי' וסייגים ע' בלק"ת בד"ה ושמע אבי' את נדרהתתקכו, והמכוון לענינינו הוא כנ"ל כו', ואמנם הנה נת"לתתקכז שע"י שהחבירים מקשיבים לקולך קול התורה עי"ז לא נמשך תוס' כו' ויש ראי' לזה מהמד"רתתקכח ע"פ הקל קול יעקבתתקכט, אימתי הידי' כו' שולטות כשאין הקול קול יעקב אבל כשהקול קול היינו לימוד התו' בבתי כנסיות <מב>
ּ ובתי מדרשות כו' אין הידי' ע"ש, וזהו מכוון למ"ש כאן, ונת"לתתקל ג"כ שעיקר יתרון האור הוא מהחשך דוקא ולכן ע"י לימוד התו' לשמה, באתכפי' לחזור מ"פ ואחדתתקלא, ובבחי' אתהפכא חשוכא לנהוראתתקלב שזהו ממש ענין כשתגיעו לאבני שיש א"ת מים מים כי באמת אינם נפרדים כלל, כ"א זהו מבחי' ההסתר שאתה אל מסתתרתתקלג כמ"ש בד"ה מי כמוכה הנ"לתתקלד ובד"ה ואולם חי אניתתקלה בענין אוכם הוא כו' ע"ש, והוא בענין המתחיל והי' שארית יעקבתתקלו, ולכן רשב"י מקור גילוי רזין דאורייתאתתקלז נסתלק בל"ג בעומרתתקלח להיותו הממשיך מסדכ"ס ע"י בירור המחיצה הנ"ל, ועיקר הגילוי זהו לע"ל, ועפ"ז יובן מה שתלמידי ר"ע פסקו למות בל"ג בעומרתתקלט דהנה כתיב מחצתי ואני ארפאתתקמ וארז"ל מחיצה שעשיתיתתקמא בין העליונים לתחתונים, שהעליונים חיים וקיימים והתחתונים מתים לע"ל אני מרפא מחיצה זו, והענין