נק' בהמה רבהרכד, ואוא"ס ב"ה המאיר בכתר נק' רישא דלא אתיידערכה כו', שאינו מושג אפי' בחכ' וד"ע דאצי', וע"כ האמונה היא למעלה מהחכמה ודעת, וע' בסידור שער הל"ג בעומררכו בענין ברכה והודאה, וזהו ועטרותיהם היא האמונה שנק' עטרהרכח היא בראשיהםרכז. וע' בלק"ת ר"פ צורכט בענין נשמות חדשות שכמו שהמלאכים נק' בשם בהמות לגבי הנשמות כן נשמות דעכשיו נק' בשם בהמות נגד הנשמות חדשות, והארה מהם יתלבש בלויתן ושור הבר והנשמות חדשות יעלו אותם ע"ד שהנשמות דעכשיו מעלים המאכלים שמשתלשלים מהמלאכים, ועכ"ז בב"ר שהיו הנשמות גבוהות הי' אצלם בחי' גילוי אמונה זו, ולכן לפי דעת רבינו ז"ל לא הי' מברכין כלל, אבל בב"ש שחסר ה' דברים, ונתמעטו הלבבות תקנו הברכות כו'.
וביאור הענין כי הנה נת"לרל אשר בבית ראשון היתה המל' מקבלת מאימא עילאה כו', משא"כ בבית שני כו', והנה חו"ב הם תרדל"מ, והחכ' נק' ראי'רלא כמארז"ל איזהו חכםרלב הרואה את הנולד, והיינו כאילו רואה בעין ממש הולדת והתהוות היש מאין, וע"כ היו הנשמות במעלה עליונה להיות וצדיק באמונתו יחי'רלג כאילו רואה ממש כיון שהי' מאיר בחי' חו"ב והחכ' נק' ראי' כנ"ל ולכן במ"ת הי' רואים את הנשמערלד שהחו"ב הם תרדל"מ, וכל זמן ב"ר הי' מאיר חו"ב שהוא ענין ראי' ושמיעהרלה כו', משא"כ בבית שני שנתמעטה קומת נש"י ואינה מקבלת המוחין מחו"ב, כ"א מהמדות ולכן נפסקה ג"כ הנבואהרלו ע"כ אין מאיר בחי' חו"ב בהנשמות להיות בחי' ראי' ממש, ולכן הגם שכ"י מאמינים בני מאמינים, עכ"ז אינה בבחי' כאילו רואה ממש.