שמ"ש מיעוטו רע הכוונה שנתערב בו מעט רע, אם ממה שנשאר משה"כ, או ממה שניתוסף בחטא עה"ד (והגם שעה"ד מתחיל ביצי'כט כנודע מ"מ יש פגמו גם בבריאה כו' ואכמל"ב) ממש שצריך להתברר ותלוי בעבודת האדם בבחי' הבירור בעשיי' דוקא מלמטלמ"ע וכמשי"ת אי"ה) והוא ע"י מעשה ל' כפי' והכרח לקיים כל השס"ה ל"ת בבחי' אתכפי' דוקא, וכמארז"ל אל יאמר אדם א"א בבשר חזיר אלא אפשי ואבי שבשמים גזר עליל, וכן בכל השס"ה ל"תלא, ולהזהר בכל רמ"ח מ"ע לקיים כמצוה עלינו כו' בבחי' עבודת עבד, וע' בלק"תלב בד"ה ועתה יגדל נא, ובהביאור שם. והענין הוא דכתי' רגלי' יורדותלג כו' מחמת חטא עה"ד שנתערב הקלי' בקדושה ע' בפ' תולדות סד"ה ראה ריח בנילד, וגם הנה נודע שבתחלת הבריאה נפל בהם ניצוצות משה"כ דתהו, וע"י חטא עה"ד ניתוסף כו', ולכן רגלי' יורדות כו' וצריכים להגביהם כו', וזהו והארץ היא בחי' מעהמ"צלה הם הדום בחי' שרפרףלו להגביה את בחי' הרגל מירידתה, וע"י הגבהת הרגל והפרדתה מירידתה, עי"ז נמשך תוס' וריבוי אורות בע"ס דאצי', כי הרגל יש לו מעלה גם בבחי' או"י והוא במה שנושא הראש, ונוסף לזה שבבחי' או"ח הנה הרגל הוא ראש, וזהו דכתי'לז (ישעי' סי' נ"ח י"ג)לח אם תשיב משבת רגליך [עשות חפציך ביום קדשי וגו', שבת קיח"ב, קיג"א קיט"א קנ"א, פסחים סח"ב, ביצה לד"ב, ובמצ"ד פי' דהיינו שלא יצא חוץ לתחום והענין] דמבואר בלק"ת מהאריז"ל פ' בשלחלט בטעם תחום שבת אלפים אמה [שהם המקום פנוי שבין הסט"א ובין נהי"מ דעשיי', היינו כי בשבת נהי"מ דעשיי' נפרדי' מן הקליפות ועולים למעלה בחג"ת, משא"כ בחול רגליה יורדות שנה"י דעשיי' מתקרב למקום הקליפות כו'. וכאשר עולים נהי"מ בשבת ומתרחקת מהקליפה נשאר חלל ומקו"פ ביניהם ובין הקליפה אלפים אמה כו' והעושה מלאכה בשבת גורם הכנסת הקליפה למקום החלל ונדבקים בקדושה כמו בחול וזהו ענין מחללי'מ כו' ע"ש. ועיין מענין מחלליה בזח"א ד"ו תחלת ע"א], ועל אותו בחי' החלל הוזהרו בנ"י שלא