בבחי' הביטול ב' אלפים שנה, וכן אחר אמירת פ"ב קדוש עמדו ג"כ בבחי' ביטול ב' אלפים שנה ועכשיו הם בבחי' הביטול מאמירת קדוש פעם הג' כו', ולכן נק' שרפים ע"ש הרשפי אשקטז התשוקה לעלות למעלה כטבע האש שעולה למעלה כו'.
קיצור. ע"י העלאת הקרבן ע"י החיות מנשאות את בחי' אדם הוא ג' קווין לאוא"ס בחי' כי לא אדם הוא, לחמי לאשי אש שלי הם בחי' השרפים שעומדים ברשפי אש ואומרים שקדושקיז שמשיגים איך שקדוש ומובדל לגמרי ועי"ז הם בבחי' אש התשוקה להיבטל ולהיכלל כו'.
וא"ו) והנה הקרבנותקיח הם ג"כ בבחי' אשקיט, כי הנה ידוע שדצח"ם הוא כנגד ארמ"עקכ, והיינו דומם הוא בחי' יסוד העפר וצומח הוא כנגד יסוד המים כי מים מצמיחים כל מיני צמחה כמ"ש וכל שיח השדה כו' וכל עשב הארץקכא טרם יצמח כי לא המטיר כו', וחי הוא כנגד בחי' יסוד האשקכב, כי החמימות הוא מיסוד האש, ומדבר הוא כנגד יסוד הרוח כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ותרגומו לרוח ממללאקכג, ונמצא מובן כי הקרבת הבהמות ע"ג המזבח בחילוק היסודותקכד ז"ע הקרבת יסוד האש להיות עולה ונכלל בבחי' אש של השרפים, וזהו דכתיב לחמי לאשי, שכמו שהלחם הגשמי שהאדם שלמטה אוכל שבכח האכילה יוכל לילך ולעלות למקום חפצו כמ"ש באלי' וילך בכח האכילה ארבעים יוםקכה, כן הקרבות הקרבנות הם בחי' לחם לבחי' האישים הם השרפיםקכו שבכח אכילה זו יתוסף בהם חיות להיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' אוא"ס שכי לא אדם הוא כו'.
ועכשיו תפילה במקום קרבנות תקנוקכז, כי שרש ענין התפילה הוא להקריב נפשו הבהמית שתוכלל למעלה בשרש שרשה, שהוא ג"כ מבחי' פני שור