קדושקלז, והיינו מפני שמשיגים את בחי' אוא"ס הקדוש ומובדל ולכן רוצים לצאת מנרתיקם ליבטל ולכלל באוא"ס ב"ה, ונק' שרפים ע"ש שנשרפוקלח ברשפי אש התשוקה כו', אבל החיות והאופנים הם ברעש גדולקלט, הנה שרש ענין הרעש שלהם הוא על בחי' העדר ההשגה, להיות כי הם משיגי' שיש איזה דבר שלמעלה מהשגתם שהם אינם משיגים כמו השרפים הנ"ל ולכן הם בבחי' רעש על בחי' העדר ההשגה ולזאת אומרים ברוךקמ כו' פי' שיתברך ויומשך בחי' ש' הוי' ממקומוקמא פי' ממקורו ושרשו כמשנ"ת ביאור ד"ז במ"א. אמנם מ"מ שניהם הם בבחי' הביטול רק שהשרפי' הם בבחי' העלאה, והחיות והאופנים הם בבחי' המשכה, ואינם בערך כלל מיום ולילה שלמטה, ומ"מ משה הבין מזה אימתי יום ואימתי לילה שנמצא מה שלמטה הוא יום ולילה למעלה הוא בחי' קדוש וברוך שאינו בערך כלל אלא שזהו משל לבד ליום ולילה שלמעלה וכמו שהמשל אינו בערך הנמשל כן גם יום ולילה שלמטה הוא ג"כ אינו בערך כלל ועכ"ז ה"ז משל. ועוד ארז"ל*142 שם שכשלמדו עמו תושב"כ ידע שהוא יום וכשלמד עמו תושבע"פ ידע שהוא לילה, ויש לבאר זה ע"פ משארז"ל ע"פ במחשכים השבני זה תלמוד בבליקמב שנמשל לחשך ולילה שזהו עיקר בחי' תושבע"פ, והתורה נק' אור כמ"ש ותורה אורקמג, ונמצא כי תושב"כ ותושבע"פ נמשל ליום ולילה הגם שאינו בערך כלל לכלליות הבריאה, וכ"ש ליום ולילה הפרטי, וכמארז"ל אלפי' שנה קדמה תורה לעולם וכנ"ל שענין הקדימה הוא בחי' קדימה במעלהקמד וכמו שנת' ביאור ד"ז במ"א באריכות, ועכ"ז מוכרח לומר שיום ולילה שהוא האור והחשך שלמטה ה"ה עכ"פ משל לזה שהרי משה הבין מזה על יום ולילה עד שמנה ואמר שהי' שם ארבעים יום וארבעים לילהקמה. וכן יובן ד"ז מכלליות