נחות דרגאקב להוי' הוא בחי' כלליות הע"ס שהאורות שבהם הם מבחי' ש' הוי'קג כו'.
וזהו דכתיב את קרבני לחמי לאשיקד, שהקרבנות הם בחי' לחם לאשי הם בחי' אש שלי דהיינו השרפי' שנקראו שרפים ע"ש שכבר נשרפוקה ברשפי אש התשוקה ועומדים תמיד בבחי' רשפי אש תשוקה זו כמ"ש שרפים עומדים ממעל לוקו שעומדים בתמידות בבחי' רצוא, ונק' עומדים ג"כ ע"ש שעומדים תמיד במדריגה אחתקז, הוא בחי' רצוא הנ"ל, וזהו שאומרים קדושקח, פי' קדוש הוא לשון מובדלקט והיינו שמשיגים איך שאוא"ס הוא קדוש ומובדל בערך על כל העולמות, ואינו כמו בחי' הנשמה המחי' את הגוף שמתלבשת בגוף ומתפעלת ממקרי הגוף, אבל למעלה אינו כן שהרי אני הוי' לא שניתיקי כתיב לפי שקדוש ומובדל מגדר עולמות ואינו מתלבש כלל בהם כ"א זיו והארתו שאינו נוגע לעצמותו כלל וכלל זהו שנמשך בעולמות כו'. וזהו שאומרים ג"פ קדוש ואח"כ הוי' צבאות פי' שכדי שיהי' בבחי' צבאות אות הוא בצבא שלוקיא, ע' מזה בת"א פ' בא בד"ה בעצם היוםקיב כו' צבאות ה', צ"ל ג' בחי' צמצומים וזהו ג"פ קדושקיג, שקדוש הוא קדש וא"ו שהוא"ו מורה על ההמשכהקיד רק בדרך קו וצמצום מבחי' קדש, וע"י ג' בחי' צמצומים אלו יכול להיות אח"כ בחי' צבאות אות הוא כו'. ומפני כי השרפים משיגים זאת איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר עולמות לגמרי עי"ז נעשה אצלם הרצוא והתשוקה לצאת מנרתק הגבלתם וליכלל וליבטל בבחי' אוא"ס ממש, ועומדים תמיד בבחי' רצוא זה, וכנודע שיש שרפים שאומרים פעם הג' קדושקטו משי"ב, שאחר אמירת פ"א קדוש עמדו