לד)ועפ"זשמח יובן מה שבמטבע קצר שהוא עלמא דאתכסיא א"צ אלא לפתוח בברוך להיות ברכה והמשכה מאא"ס ב"ה עצמו, שהברכה הוא להיות המשכה וגילוי מעצמיות אא"ס ב"ה שאינו בגדר עלמין כלל, ועמ"ש בפי' שאו ידיכם קדש וברכו את הוי' בלק"ת בשה"ששנ בד"ה צאינה וראינה הראשון, ומאחר שתמשך שם ברכה והמשכה זו היא בל תמוט עולם ועד כי אין שם יניקה ח"ו כנודע מענין לא יגורך רע דהיינו בעולם האצי' וכנ"לשנא, לפי שבכל עולם האצי' מאיר חכ'שנב, וחכמה היא הדוחה יניקת החיצונים, כמ"ש בלק"ת פ' תזריעשנג בד"ה קא מיפלגי במתיבתא דרקיע כו'שמט, אבל במטבע ארוךשנד שהוא עלמא דאתגלי' אחר שמשם יפרד בבחי' התחלקות הפרטי' <נט>
ּ יש יניקה לסט"א ח"ו, וצריך להפריד שלא ינקו מעיקר הקדושה ח"ו, רק דרך מעבר השפע ממותרות ופסולתשנו כו'שנה לכן צ"ל ג"כ חותם בברוך, עמ"ש בד"ה אם בהרת קדמהשנז בענין שני פי' שיש בתיבת ברוך, ועמ"ש בד"ה ביום השמיני שלחשנח בפי' ויברכו את המלךשנט, וע' ברבות פ' נשאשס ע"פ יברכך ה' וישמרךשסא, שאע"פ שכבר נמשכה הברכה צריך שמירה עדיין עד"מ שלא יבואו לסטים כו' ושמירה זו ז"ע החותם, וענין החותם הוא כמו לשון חותם שעל האגרתשסג מבחוץ כדי שלא יקרא באגרת הזאת איש זר, אשר אין רצונו שיודעשסד הכתוב שם, כך הוא החותם הזה מן הברכה וההמשכה אשר ימשיךשסה עוד אחר המטבע הארוך, שהמשכה זו שהיאשסו גילוי ההעלם תהי' רק בבחי' הקדושה לבדה ואין לזרים אתה חלק ונחלהשסב, ובדרוש והנצח זו ירושליםשסז