ומ"מ אינו יכול לדבר מפני כי אין האותיות נמשכי' מהנפש לכלי המבטא שלו שיוציאו האותיות אחה"ע הגשמי', ולכן לדבר אינו יכול, ומ"מ מוליד שלם שאינו תלוי בהתגלותם בכלי המבטא כו', ונודע כי באותיות יש ב' בחי' אותיותר, היינו אותיות המחשבה ואותיות הדבור, ואם כי בהתגלותם בחי' אותיות המחשבה דקים וגבוהים יותר מאותיות הדבור מ"מ בשרשם בנפש שרש אותיות הדבור קודמי' לאותיות המחשבהרא כמ"ש מזה במ"א באריכות וע' בד"ה אדם כי יהי'רב בעור בשרו בענין ואדם אין ומעלת המדבר כו'.
והנה שרש חיות כל העולמות הוא מבחי' אותיות כמו עד"מ מאמר יהי רקיע עומד תמיד ברקיע להחיותו כמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמיםרג שדבר ה' עומד תמיד בשמים להחיותו כמ"ש בסש"ב ח"ב בשם הבעש"ט ז"לרד וכ"מ ממדרש תלים ע"פ זהרה, ואם הי' האותיות מסתלקים כרגע א' הי' חוזר לאין ואפס המוחלט ממש, כ"א ע"י שהאותיות עומדים תמיד בשמים עד"מ להוותם ולהחיותם עי"ז נמצאים תמיד מאין ליש, וכ"ה בכל הנבראים, ודעת לנבון נקל שהאותיות הנ"ל הם בטלים בתכלית לאוא"ס, שהרי מה שבכוחם להוות ולהחיות זהו לפי שהם דברי הקב"ה שנמצא בהם תמיד כח האלקה הפועל ואינם מהות בפ"ע כ"א דברי האל ית', וממילא גם כלליות העולם המתהווים ומקבלים חיות מהאותיות ג"כ בטלים בתכלית. ובזה יובן מ"ש בסש"ב ח"ב פ"גרו אלו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את החיות והרוחניותרז שבכל נברא השופע בו, היינו בחי' האותיות שרש ומקור העולמות לא הי' גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל לעינינו כי הוא בטל במציאות ממש.
ועפ"ז יובן היטיב ענין בחי' ביטול העולמות שהגם שנת' במ"א שמה שנראה העולם ליש ודבר זהו שקר גמוררח, אם כי האמת כן הוא שגם היותו יש