גמורה ויראה גמורה הן בבחי' קטנות ואין להםתשפח ערך לכשהם בשכל שאז האוי"ר הם גדולים ביתר שאת כו' ולכן נקראתשפט המדות בשם זעיר אנפין שנתקטנו ונעשו זעיר לשון מועט עכ"ל, ומשם יובן ג"כ שכדי להעלות חג"ת בבינה זהו ע"י שהאדם מעלה המדות שלו אהוי"ר ורחמים <עה>
ּ בהשכל וההתבוננות ע"ד וראו מי ברא אלה כו'. עוד יובן העלאה זו ע"ד הנז' בזהר פ' יתרו דפ"חתשצ בענין השבת שאז עולין ו"ק שהם שרש שיתא יומין דחול לגבי יומא שביעאה בינה שהוא יום השבת ומקבלין שם שפע מן הנמשך מטלא דבדולחא מו"ס ולכן לא ירד מן בשבתתשצא כו' כמ"ש במ"א, נמצא עליות ו"ק לגבי בינה זהו מעלת יום השבת שהוא שבת להוי' בד"ה לבאר ענין יוהכ"פתשצב, ועד"ז יובן מה שע"י הברכה הוא עליית חג"ת לבינה כו'. וענין שנקרא הבינה מלך העולם יובן ע"ד הנזכר בזח"ב ר"פ יתרו דס"ז ב' דאית מלך לעילא ברזאתשצג דקה"ק כו', ובמ"א נת' ע"ד ההפרש בין מלכות דוד שהי' מרכבה למדתתשצז המל'תשצה ח"תתשצו, למלך המשיחתשצד, כמו המלוכה על החכמה כו', וע' בענין אז ישירתשצח כו' המלך עומד אגוסטוס שהוא מלך אדירתת יושבתשצט כו', גם ע"ד מ"ש בד"ה קול דודי בפי' עד שנגלה עליהםתתב מלך מלכי המלכים כו' בלק"ת בשה"שתתא, ובפ' צו בד"ה מצה זו פ"ג פי' המלכים נה"י, ומלכי חג"ת, ומלך מלכי היינו חב"ד כו' ע"ש*.